עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

המקצוענים, ומדהים לחשוב שאני עוד אהיה באמצע הרכיבה כשהם יהיו אחרי מקלחת וארוחה טובה. לפני הכניסה למים אני מחבקת את טוריה פיט, צעירה אוסטרלית שנקלעה מגופה 65%- ואושפזה כש 2011- ק"מ) ב 100( לשריפת יער במהלך ריצת אולטרה מרתון מכוסים כוויות. הרופאים קיוו שהיא תחיה, היא הבטיחה שלא רק תחיה, היא גם תעשה איירונמן. והנה היא פה, נותנת השראה לכולם מסביבה. "והשחייה. נו, ידוע שאני שוחה לאט. עברתי את האבא הגיבור שקשור לסירת-גומי וסוחב את בנו עם שיתוק מוחין וגם את הגיבור שאחת מידיו נקטעה, אבל נשארתי אחרי מתחרה שהכול תיפקד אצלו (לפחות לא ראיתי שום נכות חוץ מזה שהוא שחה לאט כמוני, ולא הצלחתי לעבור אותו). זה נגמר פחות או יותר בשעה שחשבתי שזה )59-55( נשים בקטגוריית הגיל 52 ייגמר. מים כחולים, לא קר לא חם, יפה כל-כך. מתוך בשחייה. אבל הייתי בקונה! 51- סיימתי במקום ה "עוברים לאופניים. לא הצלחתי להעלות קדנס (סיבובי רגליים), הייתה רוח חזקה מכל כיוון - חוץ מרוח גבית. בצד, בפנים. קשה. נופים מדהימים, לבה שחורה. ים כחול עמוק, חום ולחות מעיקים (כל הזמן שפכתי מים קרים על עצמי בתחנות הסיוע). היו לי כמה רגעי ספק - מה בעצם אני עושה פה, מה חשבתי לעצמי - אבל הם היו מעטים ועברו מהר. לאורך המסלול זה נראה כמו יום חג שדומה אולי לגביע העולמי בכדורגל – מוסיקה, תחפושות, ריקודים, שלטים - אני לא מסוגלת להתחיל אפילו לתאר מה הלך שם. שיגעון!!! ולא רק בעיר, גם במקומות רחוקים. משפחות שלמות רוקדות ומעודדות וצופרות 42- ומה לא... שיפרתי במעט את מקומי באופניים, אבל לא כפי שקיוויתי. סיימתי במקום ה ברכיבה. אבל הייתי בקונה!! "נגמרו האופניים, וכבר שומעים את מייק ריילי המיתולוגי קורא בכרוז לכל אלה שסיימו, 'יו אר אן איירונמן!'. ואני עוד צריכה לרוץ מרתון! "ריצת המרתון הייתה ה'ליפתן'. אני לא יכולה להגיד שהיו לי רגליים טובות וקלות כמו בברצלונה, אבל גם לא היו לי בעיות בטן ועיכול כמו באוסטריה. זה התחיל בסדר, אבל באיזה שהוא שלב הבנתי שבשביל לסיים כדאי שאלך אל תחנות הסיוע. ספוגים, קרח מתחת לחולצה, בהמשך קולה מהולה במים. בזמן הריצה הרגשתי בסדר, אם כי כפות-הרגליים כאבו לי בטירוף. כל החלק הקדמי. זה התחיל כבר ברכיבה, הן שרפו. כפות-הרגליים שלי ממש לא אוהבות את המפגש עם האספלט השחור והחם. כשראיתי את המשפחה והחברים מחכים לי באחד הסיבובים, התנצלתי שזה הולך להיות יום ארוך – גם לי וגם להם. "בשליש האחרון של המרתון כבר חשוך ומחלקים סטיקלייטים. באזור של מעבדת המחקר לאנרגיה יש ירידה נחמדה לכיוון הים ועלייה הרבה פחות נחמדה חזרה לכביש הראשי. כאן כבר קיבלתי כוחות מחודשים, והייתי בין הבודדים שרצו בשלב הזה. בדרך חזרה לכיוון קונה ולקו הסיום, מאות מתחרים הלכו לאט, בקושי מרימים את הרגליים. בקטע הריצה. ולמרות שזה לא הספיק לכפר 24- הנשים סיימתי במקום ה 52 מתוך הנשים 52 מתוך 42- על השחייה ועל האופניים, הייתי מרוצה. בסוף נשארתי במקום ה בקבוצת הגיל – והייתי בקונה! דקות הגעתי לקו הסיום. כאשר לקחתי את דגל ישראל מגיסי 25- שעות ו 14 "כעבור הרגשתי שאושר עילאי מציף אותי – עולה מהרגליים הדואבות ויוצא בחיוך ענקי מהפה. 'ג'יל בן-דור מישראל - יו אר אן איירונמן, מזל טוב!', קרא מייק ריילי - וזה היה שווה כל רגע! , שפירושה 'משפחה'. כמו באוניברסיטה, ohana "יש מילה ששומעים כל הזמן בהוואי - זהו ערך חשוב וחזק שנוגע לכל חלקי החיים שם. אני אסירת תודה על הזכות להתחרות בקונה, אך ברור שלא הייתי שם לבד. לאורך כל הדרך קיבלתי המון תמיכה ועזרה ' שלי". ohana מהרבה אנשים וגופים – כולם הם ה-'

ג'יל בן-דור בפעולה: רצה, מתכוננת לשחייה ומדוושת

19 | אבג