עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

אלופה אמיתית (המשך מהעמוד הקודם)

אצטרך להתאמן לבד בלי המסגרת התומכת של קבוצת 'אלפא' , שכן תחרות היעד הקבוצתי שונה משלי". שעות. מתיש כמעט כמו 36- הנסיעה לקונה ארכה קרוב ל האימונים. שדה-התעופה נראה לקוח מתפאורה של סרט הוליוודי, עם חום של אילת ולחות של תל-אביב באמצע הקיץ. ספורטאים עם אופניים הסתובבו בכל מקום. "בחיי לא ראיתי כל-כך הרבה אנשים שנראים בכושר שיא", אומרת אשת הברזל מאוניברסיטת בן-גוריון. "בין האירועים, ולפי התוכנית שקיבלתי מן המאמן שלי, התאמנתי על מסלול התחרות. שחיתי בטמפרטורה מושלמת בים שקוף שהופך כחול עמוק, צבע אינדיגו. ומה שרואים בדרך... צבי-ים, דולפינים, דגים מכל הצבעים. "ברכיבה קשה להתרכז בכביש מרוב מראה הנוף הפראי בצידי הדרך – שדות של לבה שחורה, פה ושם צמחייה גדלה בין גושי הבזלת, והכול על רקע הים הכחול העצום. בדרך פוגשים רוכבים, כולם מצוידים כאילו יצאו מז'ורנלים לטריאתלון, הציוד הכי הכי לתחרות החשובה מכולן. תענוג לראות. פחות כיף היה להרגיש את החום והרוחות. לא משנה מאיזה כיוון רוכבים, הרוח נגדך. יום אחד יצאתי באמצע היום לרוץ במקום שידוע כמקום אכזרי במסלול התחרות, 'מעבדת האנרגיה' – שלעומת שמו, זהו מכון מחקר שרק לוקח אנרגיה מן הרצים ולא מחזיר כלום בתמורה. קשה, אמרתי? "ביום התחרות קמתי מוקדם ונסענו לקו-הזינוק. נפרדתי מן המשפחה והחברים שבאו ללוות אותי והלכתי ונעמדתי בתור לשטח ההחלפה. בשונה מתחרויות רגילות, כאן הדרך כוללת ליווי על-ידי מתנדב אישי, עצירות להדבקת מספרי התחרות על הגוף ושקילה. הנושא של צבא המתנדבים בתחרות הזאת הוא מעניין: מתנדבים. הם עושים עבודה 5,000- מתחרים יש כ 2,300- על כ נהדרת, כולל עזרה בהלבשה ואפילו מריחת קרם-הגנה במקומות שצריך... יש מתח באוויר, אבל יש גם תחושת שחרור. רואים את הזינוק של

מצידו השני של הקו נשמעו קולות שמחה, ואז בן-זוגה בישר לה: "את יודעת, סיימת במקום הראשון בקבוצת הגיל שלך!". לרגע אחד השתרר שקט, כשג'יל מתקשה למצוא את המילים המתאימות. "אם כך, רם, יש לנו דילמה, והדילמה היא אליפות העולם בקונה, הוואי. החלום של כל טריאתלט". כל מי שעשה את המרחק המשוגע ק"מ רכיבת אופניים 180 ,) ק"מ שחייה במים פתוחים (בים 3.8 - הזה בכביש, וריצת מרתון – חולם להשתתף בהאיירונמן, אליפות העולם המתקיימת כל שנה באי הגדול בהוואי. "גם לי הייתה הפנטזיה הזאת", מתוודה האלופה שלנו. "חשבתי שאולי, אולי יהיה לי סיכוי להגיע ליעד הנכסף אי שם בעתיד... כאשר אהיה בקבוצת גילאי השבעים או השמונים... אם אצליח לשרוד עד אז בספורט התובעני הזה. נכון, לא יפה לבנות על צמצום מספר המתחרות בתור אסטרטגיה, אבל לא חשבתי שיש לי סיכוי אמיתי אחר לגעת בחלום שנקרא 'קונה'". זה לא שג'יל לא עבדה קשה. משטר האימונים השבועי שלה היה שעות אימון, ובתקופות שיא אף יותר. כן, כמו עוד משרה. 25–15 אתם בטח תוהים איך מצליחים לדחוס את זה לשבוע אחד? : Piece of cake מפיה זה נשמע כמו , שוחים או רוכבים או רצים. 5:00- ו 4:30 "קמים כל בוקר בין אוכלים, מתקלחים, נוסעים לאוניברסיטה, למחלקה שלי, עובדים עם צוות מדהים שנותן כוח ומחדש מצברים, ואז 'עפים' ליחידת אימון נוספת. אם בבוקר רצתי, בערב (אחרי שעות העבודה) זה יהיה אימון כוח. אם בבוקר רכבתי, אלך למקד את הראייה בקו השחור בתחתית הבריכה במשך כשעתיים. הרגע הכי נפלא של השבוע הוא סיום אימון השחייה". הכוכבים עמדו כנראה במקום הנכון באותו יום בספרד, ואכן, למחרת בבוקר, בטקס מרגש, ג'יל קיבלה את הגביע ונרשמה לתחרות בהוואי. היא שוב משחזרת בהתרגשות: "זה היה אחרי לילה ללא שינה, בגלל האדרנלין וגם בגלל הידיעה שברגע שאחליט להגשים את החלום תהיה זו התחייבות לעוד שנה שלמה של אימונים מפרכים עוד יותר לקראת אליפות העולם. והפעם

דרישת שלום מהאיראנים הנחיתה הייתה רכה, ניגוד גמור לקשיים שציפו לג'יל מעבר לפינה. לפני שהגיעה לקו הזינוק ניתנה לה הפריבילגיה ליהנות מן האווירה והתפאורה. "העיירה הופכת כולה לכפר אירונמן", נזכרת ג'יל. "בכל שעות היום רואים אנשים שוחים (יש אפילו ספינה באמצע מסלול השחייה ואיש שמחלק קפה למתאמנים בדרך), רוכבים ורצים. גם המקצוענים וגם קטגוריות הגיל עבדו קשה כדי להגיע, וכולם 'נותנים כבוד' לתחרות ולמתחרים. יש הרבה אירועים לקראת התחרות, חלקם מצחיקים כמו 'מירוץ התחתונים', שהתחיל כפרודיה במטרה ללמד את הספורטאים לא להיכנס למסעדות ולחנויות המקומיות עם בגדי הספידו הזעירים ובמשך השנים הפך למסורת צבעונית ועליזה, חלקם מרגשים, כמו 'מצעד האומות', שבו הלכנו, אנחנו חמשת הישראלים, כתף אל כתף עם המשלחת האיראנית, שאפילו ביקשה למסור ליהודים האיראנים בארץ דרישות שלום".

אני ואת נשנה את העולם - מוסף מיוחד | 18