עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

הביטחון אמר שצריך לשבור להם את הרגליים והידיים ואנחנו עולים בחזרה לציפור אבל אני לא הולך לישון אחרי ארוחת הערב והתדריך כי אני חייב לקרוא איך כל המפקדים יושבים מסביב לשולחן ורק הגנרל רודריגו דה אגילר שהנשיא חושד בו בבגידה לא מגיע עד שתמו צלצולי השעה שתים-עשרה, והנה... נכנס המיור-גנרל רודריגו דה אגילר המורם מעם על מגש של כסף, מונח לו מלוא קומתו על תוספות של כרובית ועלי דפנה... והוא פקד להתחיל, בתיאבון, רבותי, ואני נזכר שוב ביודה שרק לפני כמה חודשים הלך לפניי בלילה חשוך בקסבה של שכם ואיש השב"כ שאבטחנו הכיר את הסמטאות כל כך טוב והלך מהר כאילו היה זה אור יום ואני לא רואה טוב בלילה, אמא, אבל יודה דווקא רואה טוב והוא קורא לי ואני ניגש לעברו וכמעט בלי לפתוח את הפה הוא לוחש לי “אני חושב שזה ראש של בן- אדם". ואני מתכופף ורואה ראש בלי גוף, ושלולית של דם לידו. ככה ייעשה לאיש שנחשד כמשתף פעולה. אבל איש השב"כ לא מתעכב כי יש משימה ואנחנו רצים בעקבותיו ומגיעים לבית ומקיפים אותו ומאבטחים את איש השב"כ ונכנסים ומעירים וקצת מרביצים והנשים צורחות והילדים בוכים ואנחנו מביאים את העצור למשטרה והולכים לישון ואני בעזה ואנחנו דופקים על הדלת במחנה הפליטים ג'בליה ופותחת את הדלת ילדה בת שש ועל ראשה סיכה בצורת דגל פלסטין ואחד החיילים מוריד לה בכוח את הסיכה ומחרים כי אסור והילדה מביטה ולא מבינה ואפילו לא בוכה וכל ייאוש העולם ניבט מעיניה וגם בעיניי עכשיו ייאוש ואני בסוף הטירונות ואנחנו ישנים בבית בשכם על הר הברכה שאנחנו קוראים לו “הווילה" ובסיור תופסים נער זורק אבנים ומביאים אותו לווילה, ומעמידים אותו על הברכיים בכניסה והוא כפות באזיקון פלסטיק מהודק יתר על המידה ובד פלנלית קשור לעיניו וכל מי שרוצה עובר ונותן לו מכה או בעיטה ואני רואה הכל, אמא, ולא אומר דבר וככה זה נמשך שעתיים עד שבאים לקחת אותו לחקירה ומעלים אותו על הג'יפ מאחור והוא שוכב לו בין הבננות והאבטיחים והג'יפ נוסע ואני כבר רוצה לישון אבל לא מצליח להירדם ונשארו רק כמה עמודים ובפעם האחרונה הטיל את עצמו על הרצפה העירומה... ופניו כלפי מטה, וימינו מקופלת לו תחת ראשו להיות לו לכר ואני קורא את העמוד האחרון וסוגר את הספר והולך לישון על הרצפה העירומה בבית שלא גמרו לבנות על הר הקללה ואני שוכב על הצד ושמאלי מקופלת לי תחת ראשי להיות לי לכר ואת הכל הוא סיפר לאמו הורתו בנדיסיון אלוראדו, בימי חייה וגם לאחר מותה, ואני חושב עליך, אמי הורתי, שבימי חייך אף פעם לא סיפרתי לך ועכשיו.

הוכתרו הזוכים בתחרות היצירה הארצית לסטודנטים למדעים שאירגנה הפקולטה למדעי הטבע בשיתוף עם המחלקות לאמנויות וספרות עברית. ) מכל B.Sc התחרות הזמינה סטודנטים לתחומי המדעים (. מוסדות ההשכלה הגבוהה בישראל להגיש יצירות מקוריות בתחומי השירה, הכתיבה, הצילום, ההלחנה והאמנות. למעלה יצירות הוגשו לוועדת הפרס. 60- מ בפרס הראשון זכתה שריאל ביר, סטודנטית במחלקה לפיסיקה באוניברסיטה הפתוחה, על הסיפור הקצר "דרך עץ החיים". בפרס השני זכתה שקד עוזי, סטודנטית במחלקה לכימיה באוניברסיטת בן-גוריון, על הציור "ללא כותרת". בפרס השלישי זכו  עמית טורנר, סטודנט במחלקה למדעי המחשב באוניברסיטת בן-גוריון, על הצילום "הנפח", ופיאו אלסטר, סטודנטית במחלקה למדעי הגיאולוגיה והסביבה, על השיר המולחן "זו רק אני". פרסים כספיים הוענקו לכל הזוכים בטקס באוגוסט. 8- חגיגי שהתקיים ב דיקן הפקולטה למדעי הטבע, פרופ' יבחר גנאור, שבעצמו כותב שירים והוא שיזם את התחרות, מסביר: "אין סתירה בין עיסוק במדעים לבין יצירתיות. להיפך, הרבה הישגים מדעיים הושגו בזכות הדימיון והיצירתיות של אנשי המדע. חשוב לנו לעודד את רוח היצירתיות של הסטודנטים למרות עומס הלימודים שלהם". , מימין לשמאל: פיאו אלסטר, שריאל ביר, עמית טורנר, בצילום פרופ' יבחר גנאור, ושקד עוזי. יצירתיות זה בטבע שלנו

. “ציפור” - שם-הקוד לעמדת תצפית ברשת-הקשר הצבאית 1 . ”תן את תעודת-הזהות” - ערבית 2

כל הציטוטים המופיעים בסיפור הם מתוך “סתיו של פטריארך” מאת גבריאל . תרגום: ריטה מלצר ואמציה פורת 1979 ,” גארסיה מארקס, הוצאת “עם עובד

17 | אבג