עיתון אוניברסיטת בן-גוריון בנגב

ושלומו של העם היהודי, והקשר לחזון האוניברסיטה שלנו בחקר המדבר והמים כבעיה לאומית וגלובלית, הביאה את בני הזוג מרקוס להחלטה לתרום את כל הונם לאוניברסיטה. זהו הסיפור הרשמי, אבל הוא לא מבטא אפילו את אפס קצהו של הסיפור השלם, האנושי של הזוג המיוחד הזה. שנים 12 את לוטי והווארד הכרתי לפני כשביקרו באוניברסיטה, והוקסמתי. עד אז ומאז לא פגשתי אנשים כמותם. בעשר השנים בתפקידי התהדק מאוד הקשר בינינו, ובשנים האחרונות ביקרתי בסאן דייגו לפחות פעמיים בשנה ביום ההולדת של כל אחד מהם, וגם שוחחתי איתם בטלפון בחגים וסתם כך. כל פגישה הייתה עבורי חוויה מיוחדת במינה של שעות ארוכות שבהן בילינו יחד, ותמיד הקסימו אותי סיפוריהם המדהימים על קורותיהם. ניהלנו דיונים לוהטים בענייני דיומא בישראל ובעולם. הבדיחות שסיפרו שניהם איש איש בסגנונו הצחיקו אותי לעתים עד דמעות. זיכרון הקשר ביניהם מרגש אותי עד היום. אחרי יותר משבעים שנות נישואין עדיין אחזו ידיים והחליפו ביניהם מבטי אהבה. לוטי הלכה ואיבדה את מאור עיניה והווארד היה מקריא לה כל בוקר כתבות מן העיתון ובערב פרקים מספרים, באהבה ונאמנות שקיימות רק בסיפורים. מה שהפליא אותי היה חוסר ההתייחסות המוחלט שלהם לעובדה שהם עשירים מופלגים. מעולם לא דיברנו על כסף, גם לא על התרומה שתרמו. דיברנו הרבה על התפתחות האוניברסיטה ועל האתגרים העומדים לפניה. מאוד עניין את הווארד נושא המידבור והמים, עניינו אותו גם המון נושאים אחרים. לכסף עצמו לא הייתה בשבילם שום משמעות. הם חיו חיים צנועים מאוד, ואני, שמסעותיי הקרו בדרכי עשירי עולם, ארמונות, אוספי אמנות, וכל מה שכסף יכול לקנות, לא ידעתי את נפשי מרוב הערכה והערצה לאנשים האלה. על-פי הצוואה של הווארד ולוטי מרקוס, כל כספם עובר לקרן צמיתה שפירותיה ישמשו לפיתוח האוניברסיטה לנצח. חלק

מסוים של פירות הקרן יוקדש למחקר בתחום המים, נושא שהיה קרוב ללבו של הווארד באופן מיוחד. אין ספק שהתרומה הזאת, שמכפילה את הקרן הצמיתה של האוניברסיטה, תבטיח את יכולתנו לקדם תוכניות ויוזמות שהתקציב השוטף לא יוכל לקדמן. בעוד כשלוש שנים, כשתסתיים העברת כל הכספים לידינו, נוכל לעדכן את תוכניות הפיתוח שלנו כך שהאוניברסיטה תוכל להצטיין בתחומים שבהם כבר הוכיחה את יכולתה, וכן בתחומים חדשים שעליהם יוחלט בעתיד. הכספים הראשונים יושקעו בתשתיות הנדרשות לצורך פיתוח הקמפוס הצפוני. שם ייבנו מעונות הסטודנטים שאנחנו חייבים להשלימם בתוך שלוש שנים, וכן התחייבנו לקלוט סגל חדש ולתמוך במרכזי מחקר מצטיינים. אישית אני חשה שנפל בחלקי כבוד רב להכיר אישית את שני האנשים האלה. יום יבוא וקרן מרקוס תהיה שם כמו שמות אחרים של קרנות נדיבות, אבל גודלה ייחד אותה תמיד ושמה יהיה חקוק לנצח בדברי ימי האוניברסיטה שלנו. עבורי לוטי והווארד מרקוס יהיו תמיד אנשים שאהבתי וכיבדתי. בשבילי הם "עמוד האש" של רוח האדם במובן הכי נעלה שלה: תקומה מאובדן, ובנייה מאין ואפס; ויתור על מימוש חומרי וראוותני של עושר לטובת אושר וסיפוק שבנתינה; צניעות וענווה; הכרה בזמניות של כולנו כבני-אדם לעומת הנצח של רעיונות שאנחנו אמורים לקדם ומשימות שעלינו להגשים בחיינו. את כל התכונות האלה מסמל בשבילי הזוג הזה, שהיה "גדול מן החיים". אנחנו מחויבים לדרך שלוטי והווארד מרקוס סימנו לנו. בזכותם נוכל לממש חזונות וחלומות. אלף תודות לכם, לוטי והווארד היקרים.

מה בגיליון צלצול השכמה 13-12 אברהם צנגן תפסו גובה 17-16 מסע אחר 19-18 אמיר שני גלויה מחו"ל 21-20 סייד קשוע

אמיר צליח ורן קראוס

22

מדריך להצטיינות

מיטל מרעלי

מופק על–ידי המחלקה לפרסומים ודוברות מנהלת המחלקה: אסנת איתן

2206 ' רשיון מס עורך וכתב ראשי חיים זלקאי צילום דני מכליס הגהה ד"ר אביב מלצר עיצוב צוות אי. אר דיזיין עיצוב קונספט שי צאודרר 08-6461281 ' טל 08-6477674 : פקס zalkai@bgu.ac.il : דוא"ל

שלכם,

in.bgu.ac.il/Pages/abg.aspx אינטרנט:

עוד על סיפורם המופלא של בני הזוג מרקוס: http://www.wsj.com/articles/after-fleeing-the-nazis-a-legacy-that-wont-run-dry- 1466722996

3 | אבג