אוניברסיטת בן-גוריון בנגב | 50 השנים הבאות

את מספר התקנים האקדמיים שהוקצו להם על-ידי הנהלת האוניברסיטה. • מספר התקניםהאקדמייםהמוקצים ייבחן באופן שוטףעל-ידי הרקטור ויותאם במשך הזמן על פי תוכניות עבודה ברורות למטה). 3.4 (ראה • יחידות גדולות אלו יכולות כמובן לכלול מספר מבנים קטנים יותר לצורכי הוראה, מחקר ומטרות אחרות, אך ליחידות קטנות אלו לא יוקצו תקנים אקדמיים משלהם או תקציבים עצמאיים. • השינוי למבנה הכולל מחלקות או בתי ספר גדולים לא נועד מראש להפחתת העלויות המנהליות הכוללות, אלא כדי לבזר/ לעצב מחדש את המבנה המנהלי באופן שיתאים למבנה האקדמי ויהיה מידתי לממדי המחלקות/בתי הספר. יתרונות המבנה החדש: הארגון של האוניברסיטה במסגרת זו יספק יתרונות בגיוס סגל אקדמי, בהאחדהשלתהליךקבלתההחלטותעל קביעות וקידום, בקידום הבין-תחומיות ובפיתוח תחומי מחקר חדשים. הטלת האחריות האקדמית על המחלקה/בית הספר הגדול יותר תספק יותר גמישות בגיוס ובתכנון אסטרטגי לטווח הבינוני והארוך, ואם תנוהל כהלכה, יכולה לקדם תהליכי גיוס ויצירת קשרים בין-תחומיים. על אף שקיימת אפשרות שתחומי ידע מסוימים יתכווצו בממדיהם, הדבר יקוזז באופן כללי על-ידי ההתפתחות הפוטנציאלית של תחומי ידע חדשים. חלוקת הסמכויות בין המחלקות/בתי הספר הגדולים החדשים לבין הפקולטות תשתנה מפקולטה לפקולטה. בפקולטות מסוימות יתכן כי לימודים מתקדמים ינוהלו ברמת הפקולטה, בעוד שבפקולטות אחרות יתכן שלימודים מתקדמים ינוהלו ברמת המחלקה/בית ספר. במקרים מסוימים הפקולטה עצמה עשויה להיות שם נרדף למחלקה הראשית, ויוקצו לה תקנים על פי האסטרטגיה האקדמיתהכוללתשל הפקולטה והאוניברסיטה. ראשי יחידות גדולות אלו יקבלו יותר סמכות ואחריות לעניינים אקדמיים ומנהליים. עם זאת, דיקנים ימשיכו לשאת באחריות הכוללת ויהיו חופשיים לעסוק בסוגיות פיתוח רחבות יותר, כגון תכנון אקדמי ארוך טווח, לרבות פיתוח תחומי מחקר חדשים, פיתוח וקידום נושאי מחקר והוראה בין-תחומיים בין מחלקות,

התפתחות תקינה של האוניברסיטה; קיימת נטייה שלא לשנות אתממדי היחידה, גם במקריםשבהםשינוייםאלו מוצדקים בשל שינוי במספר הסטודנטים או התפתחותתחומי עניין אחרים. לכן, למרות שרשמית לרקטור סמכות מלאה בכל הקשור להקצאת תקנים, למעשה הוא מתקשה לנהל את ההקצאות ליחידות כה רבות. במקריםמסוימיםההקצאה ברמתהפקולטה עשויה להיות פתרון, בתנאי שלדיקן סמכות ונכונות לבצע הקצאה מחדש. למעשה, הדבר נעשה לעתים רחוקותמאוד, אםבכלל, ופקולטות מסוימות עשויות להיות הטרוגניות מדי מכדי לאפשר זאת. להלן שלושהפתרונותאפשרייםשאינםשולליםהאחדאתהשני: . התפתחות המבנה המנהלי-האקדמי כך שמחלקות או 1 בתי ספר מסוימים יהיו בממדים המיטביים לניהול תקנים אקדמיים בפרט, ויאפשרו בין-תחומיות וניהול אקדמי בכלל. ניצול המבנה המוצע יפתור רבותמהבעיותהמתוארות לעיל. במסגרת המבנה החדש, עדיין יהיה מקום למבנים קטנים יותר בתוך המחלקה או בית הספר, אך לא כישויות עצמאיות המתוקצבות במונחי מימון או תקנים. . הפרדה בין ״מחלקה״ לבין ״תוכנית אקדמית״, שבמסגרתה 2 חלקמהתוכניותהאקדמיות ניתן יהיה לנהל ברמתהפקולטה או האוניברסיטה, או להציע מספר רב יותר של תוכניות במחלקה או בבית ספר אחד. . תקנים אקדמיים אינם שייכים ליחידה אקדמית, אלא 3 מוקצים ליחידה, כל עוד החוקר שמונה בתקן מועסק על- ידי האוניברסיטה. תקנים שיתפנו ישובו אוטומטית למשרד הרקטור ויוקצו מחדש על פי היעדים האקדמיים של האוניברסיטה. ארגון מחדש למחלקות/בתי ספר/מכונים :2 ’ המלצה מס גדולים יותר • כלהמחלקות ו/או בתי הספרשלהאוניברסיטה יקובצו ליחידות מחלקות/בתי 25- גדולות יותר, כך שהאוניברסיטה תכלול כ ספר. • כל אחת מיחידות גדולות אלו תהיה כפופה לאחת או יותר מהפקולטות. חברי סגל. 50-20 • כל מחלקה/בית ספר יכללו • המחלקה/בית ספר יהיו עצמאיים מבחינה תקציבית, וינהלו

9