הציונות הדתית | תכנית חוק וצדק

פרק ב׳

תאושר או תיפסל), פוגע ביעילות בצורה לא מידתית וגורר עלויות משקיות רבות. בכדי להשיב את האיזון ולייעל את תהליכי העבודה וקבלת ההחלטות בישראל, נעגן בחוק יסוד השפיטה את המגבלות שהיו מקובלות בטרם המהפכה החוקתית על זכות העמידה. הממשלה ושריה: ביקורת שיפוטית מנהלית על החלטות הרשות המבצעת היא חשובה וחיונית להגנה על זכויות פרטים שעשויים להיפגע מהן. אלא שבמשך עשרות שנים, וכך גם במרבית מדינות העולם, בחנה הביקורת את חוקיות ההחלטה ווידאה שהיא אינה נשענת על שיקולים זרים או פסולים, תוך שבית המשפט מקפיד שלא להחליף את שיקול הדעת שהעניק המחוקק לרשות המבצעת. כחלק מהמהפכה השיפוטית של ברק הורחבה הביקורת המנהלית גם לבחינת “סבירות״ ההחלטה. סבירותה של החלטה, כידוע, היא מושג גמיש ותלוי הקשר ונסיבות והיא מהווה למעשה את ליבת שיקול הדעת שמסר המחוקק לרשות המבצעת. באמצעות שימוש בעילת הסבירות מעקר למעשה בית המשפט את סמכותה של הרשות המבצעת ומחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו. מעבר לעובדה שאין לכך שום בסיס בחוק, מדובר באבסורד: במה עדיפה סבירותו של שופט כל שהוא על סבירותו של מקבל ההחלטה שהמחוקק הסמיך לכך?! הרחבת הביקורת המנהלית לעילת הסבירות מגדילה אף היא את חוסר הוודאות (שכן לעולם לא ניתן לנחש האם החלטה כל שהיא שנראית סבירה מאוד בעיניי מי שמוסמך לקבל אותה תהיה כזו גם בעיניי השופט שיבחן אותה), מפירה את האיזון בין הרשות המבצעת לרשות השופטת, מעניקה סמכות על לרשות השופטת גם בענייני שיקול דעת ומאיינת למעשה כמעט לחלוטין ברמה המוסדית את סמכות הרשות המבצעת. ביטול “עילת הסבירות״ על החלטות של נבחרי ציבור -

באמצעות שימוש בעילת הסבירות מעקר למעשה בית המשפט את סמכותה של הרשות המבצעת ומחליף את שיקול דעתה בשיקול דעתו. מעבר לעובדה שאין לכך שום בסיס בחוק, מדובר באבסורד: שופט כל שהוא על סבירותו של מקבל ההחלטה שהמחוקק הסמיך לכך?! במה עדיפה סבירותו של

13