שוטי | מומי אביטל

06/09/2016

טונגה – המקום שבו מתחיל הזמן הסוד השמור ביותר בחלק הזה של העולם הוא מזג האוויר. כמו כולם גם אנחנו דמיינו לעצמנו שמיים כחולים מטולאים בעננים לבנים לקישוט ורוח נעימה שמספיקה בדיוק למלא את המפרשים ולא יותר. המציאות, כרגיל, יותר סוערת. בערך אחת לשבוע יוצאת מהיבשת האוסטרלית רמה ברומטרית ומטיילת מזרחה, וברֶווח שבינה לבין קודמתה נוצר מעין שקע ברומטרי שמשגע את השטים. הרוח משנה את כיוונה לצפון ואז מערב, ורגע לפני שהיא חוזרת לכיוונה ה"רגיל" (דר'-מז') היא מאלתרת: גשמים, ברקים או לחלופין אף משב רוח לרפואה. השייטים רוקדים לחלילה של הרוח בגמלוניות: כשהיא מתחילה לחוג כולם תופסים מעגן מוגן, מחכים שיעבור זעם, וכשהרוח חוזרת לכיוונה יוצאים להפלגה הבאה בתקווה להספיק להטיל עוגן בחוף מבטחים לפני הסיבוב הבא. ככה, כעניין של הרגל, כשבוע לפני ההפלגה התחלנו לעקוב אחרי התחזית בניסיון להסתנכרן עם הריקוד הקבוע. רק שהפעם היכן שהוא בעולם איזה פרפר נפנף יותר מדי בכנפיו, הריטואל הרגיל השתגע והמפות הסינופטיות נראו כמו קשקוש של הילד של החזאי. בסוף התייאשנו, התקנו צמצום שני במפרש ויצאנו מערבה. יומיים שטנו בין עננים שחורים וממטרים ואנחנו עברנו בין הטיפות, בלי להירטב אפילו פעם אחת, בהפלגה נעימה במיוחד. יומיים שטנו, והגענו אחרי שלושה. טונגה, שנמצאת ממזרח לקו התאריך, החליטה להצעיד את עצמה קדימה בזמן, ואנחנו, ברגע שהנחנו רגל על המזח, קפצנו יממה שלמה קדימה. ככה, עם קצת רמאות, השמש זורחת לראשונה על טונגה. הגענו למקום שבו מתחיל הזמן. האמת שלא התכוונו לעצור בטונגה שהרי הזמן קצר והדרך עוד רבה, אבל איך אפשר לדלג על הממלכה היחידה בחצי הדרומי, עם מלך אמיתי ונתינים חייכנים לבושים, גברים כנשים, בחצאיות וחגורים באבנטים קלועים מקש. יש לטונגה .)Vava’u( כמה קבוצות איים ואנחנו עצרנו להציץ בצפונית שביניהן – ואוואו