שוטי | מומי אביטל

#2 פרולוג

לומדים לשוט, קונים סירה ללמוד לשוט היה החלק הקל (והמהנה) בכל הסיפור.

חבר המליץ על בית הספר לשייט "דרך הים" בהרצליה. אז דילגתי על שלב השופינג וישר נרשמתי לקורס סקיפרים. כשהגעתי הביתה, חטפתי נזיפה שרשמתי רק את עצמי. חזרתי, ביקשתי הנחה לזוגות צעירים, קיבלתי. בשמונת החודשים הבאים היה לי וללילך דייט קבוע, פעם בשבוע על שפת הים בהרצליה. אנחנו דפקנו זמן איכות לזוגיות, הבייביסיטר שלנו דפקה קופה. החלק הראשון (והארוך) בקורס הוא תיאורטי, שום דבר מסובך מדי. בין לבין יוצאים להפליג כדי לשבור שגרה. כשהתאוריה כמעט מאחורינו, לילך מנסה לתפוס עלי פור בדרך לרישיון, ויוצאת לשבוע הפלגה לימודית ביוון (זה נקרא פלוטילת תלמידים – שבוע על יאכטה עם מדריך צמוד). כשהיא חוזרת מבסוטה עד קצה התורן אני מבין שאנחנו באמת הולכים על זה. בחלק המעשי של קורס הסקיפרים מתארגנים בקבוצות של ארבעה תלמידים ובמשך כחודש יוצאים להפלגות תרגול, שמסתיימות בטסט. אני שונא טסטים. כדי שיהיה מי שישלח את הילדים לגן בהפלגות בוקר (וגם כדי שלילך לא תגער בי כל פעם שאני לא מכוון את המפרשים כמו שצריך) אנחנו משתבצים בשתי קבוצות נפרדות. נפלנו טוב. לילך מקבלת את סמי חן שמשקיע את כל הלב והנשמה שלו בתלמידים. ואני נופל על דודי סימון האלוף שבלי לחץ, עם חיוך והרבה פאן מעביר אותי את הטסט בלי שארגיש. ואופס, עברה שנה. בין לבין לאורך הקורס, אנחנו מחפשים סירה. בעיקר בגלישה באינטרנט, בפנטזיות על יאכטות יקרות מדי וציפייה ליאכטת חלומות שתופיע במחיר חיסול. זה לא קורה. כולם מפרסמים באינטרנט והמבחר עצום. רק כשצמצמנו את החיפוש באמת התחלנו להתקדם. הקריטריונים שלנו היו פיט, בת פחות משבע 40 מחמירים: קטמרן (בגלל הנוחות והמרחב) סביב , (כלומר בידון אחד Owner's version ,) שנים, לא מצ'ארטר (חברת השכרה מרווח להורים) ונמצאת באזור הים התיכון. המחירון של יצחק לוי, לצערנו, לא מכסה יאכטות (בעצם אין בכלל מחירונים ליאכטות). מסובך להבין כמה יאכטה שווה, אבל פשוט להבין שאין מציאות. מאחורי כל סירה זולה מתחבא סיפור טוב. אם אתם אוהבים סיפורים – הרווחתם.