שוטי | מומי אביטל

משסיימנו עם הבירוקרטיה קרסנו למיטה (כמנהגנו אחרי הפלגה ארוכה) רק כדי להתעורר שעתיים אחר כך מפלישה קולנית (וריחנית) של אריות ים לסירה. שלא תבינו לא נכון – זה נחמד לתפוס איזה צילום של אריה ים מתמתח בפינוק על הסירה שלך. אלא שהחבר'ה האלה לא מסתפקים בפוטו-אופ ובשלושת הימים הבאים ניהלנו מלחמת התשה שהסתיימה בתבוסה אחרי תבוסה שלנו, כשבשיאה אריה ים הצליח להתנחל לנו על שולחן האוכל.

מי שמגיע פעם ראשונה לגלפגוס חוטף בדרך כלל שוק אבולציוני. האיים שמצטיירים בדמיון כטבע פראי, מתגלים ראשית בשמלת בטון ומלט כבכל עיירה דרום אמריקאית רגילה ביבשת (כולל מחצבות, תחנות דלק ומזבלות). אבל כשמתרחקים קצת מהעיירות מבינים על מה המהומה. אריות ים, צבי יבשה ענקיים, צבי ים גדולים לא פחות, פינגווינים, כרישי גלפגוס, איגואנות ימיות, בוביס כחולי רגליים, פריגטות. וזה רק מה שאנחנו ראינו בלי לחפש יותר מדי.