שוטי | מומי אביטל
18/01/2016
גן העדן של לוסי הקדושה במרטיניק נשארנו עוד שבוע. אבא שלי ובטי הגיעו לביקור. פעם אמא פולניה היתה רוצה בן רופא או לפחות מהנדס. אבא שלי, כך נראה לי, היה שמח אם היה יוצא לו בן דייג. לא הסתדר, אז כל בוקר התחיל בשווקים בחיפוש דגים. באנסה ד'ארלן דג חרב ענק שרק נתפס, בסנט-אן רעמתנים ובסנט פייר דגים קטנים מזן טעים במיוחד. כל יום הסתיים בארוחת מלכים (כבר שכחנו מה זה לאכול פי ארבע מתכולת הקיבה). לפי חוקי הימאות, כל סירה צריכה להניף את דגל המדינה שבה רשומה הסירה. אותנו הבירוקרטיה הישראלית הביסה במרס טורקי, ולמרות שמאוד ניסינו, נאלצנו לרשום את הסירה בדגל זר. בכל זאת בזמן האחרון אנחנו מניפים את דגל ישראל. מאז, לשמחתנו, אנחנו לא מפסיקים לפגוש יהודים נודדים, כאלה שפעם ביקרו בישראל או רק יצאו פעם עם קיבוצניקית. ככה למשל פגשנו בדומיניקה את רעי שמחפש טרמפים לגואדלופ ואת אורי שלא הבין מאיפה נחתה עליו ארוחת שבת עם חריימה מרוקאי בקריביים.
Made with FlippingBook flipbook maker