שוטי | מומי אביטל

כמו שאתם מבינים, בלי שום נחליאלי או חצב פורח, נגמרה המסיבה, הקיץ חלף ונחת עלינו סתיו עצבני. וכשהמסיבה נגמרת, זה בדיוק הזמן לאפטר-פארטי. אז נפרדנו מהאורחים בפלמה, ויצאנו לאיביזה. כל סירה שמכבדת את עצמה צריכה איזה צילום נחמד מקצה התורן. אלא שצילום הוא לא סיבה מספיק טובה להשתלשל בין מים ושמים. ואנחנו דחינו את הטיפוס המפוקפק להזדמנות שיהיו עוד אורחים שיעזרו ללילך לאבטח אותי. רק שלמרפי, כרגיל, היו תכניות אחרות. ביציאה מפלמה לא הרמנו מפרשים – לא הייתה רוח בכלל. באמצע הלילה הגיעה הרוח לביקור וכשהעלנו את המפרש, נתפס המעלן (החבל שמרים את המפרש) במחזיר הד המכ"ם שעל התורן וסירב להשתחרר. וכך במקום עליה לתורן במרינה, באור יום עם עוד מאבטח, משכה אותי לילך לבדה, אחרי חצות הלילה, בלב ים. התמונה כבר צולמה למחרת כשהיינו צריכים לסדר את הבלגן שעשינו.