שוטי | מומי אביטל

05/06/2018

פעם שלישית גלידה: חוצים את האטלנטי. שוב. ההפלגה מברמודה לאיים האזוריים היא החלק העיקרי בחציית האוקיינוס האטלנטי בחזרה לים-תיכון. המרחק לא ארוך מדי, רק כשבועיים הפלגה, ). ככה שבדרך Variables( " ורובו עובר ברצועת הרוחות המכונה "המישתנות ניתן לפגוש ים חלק, רוחות מכל הכיוונים וגם סופות שדוהרות מזרחה כמו קטרים זועפים. התחזיות מדויקות רק לשבוע ואי אפשר לקלוע לחלון מזג אויר מושלם לכל החצייה. חברים שהפליגו את הקטע הזה סיכמו לנו אותו במילה אחת: אאוץ'. יש כאלה שביציאה מברמודה יוצאים צפונה לתפוס את הרוחות המערביות (והשקעים העצבניים), אנחנו נקטנו בגישה הקונסרבטיבית שגורסת שפחות מדי רוח עדיף על יותר מדי רוח, ובחרנו בנתיב הדרומי. בשבוע הראשון הזדחלנו ברוגע, נהנים מהמונוטוניות הרב-גונית של הים. זריחה רודפת שקיעה רודפת זריחה. ענני קומולוס תלויים כמו פטריות עשן באופק. בלילה ירח מלא מאיר כמו שמש שנייה ושובל זרחני של פלנקטון מרצד מאחור. בדרך שלושה מפגשים עם לוויתן, ציפורים הרומזות שהיבשה לא באמת רחוקה והמון ספינות מלחמה פורטוגזיות. המון. בהתחלה חשבנו שמכולה של צעצועי אמבטיה נשפכה לים. היצור הזה ) נראה כמו ברווזון מפלסטיק וורדרד, אבל Portuguese Man-Of-War( כשהים נרגע והברווזונים המשיכו להופיע הצלחנו להעיף מבט מעמיק ולמצוא את מדוזת החללית הזאת באחד הספרים שלנו.