שוטי | מומי אביטל

התחנה הבאה היא אנטיגואה, כארבעים מייל מגואדלופ. עם אור ראשון יצאנו לדרך. שוב הים המנומנם התחלף באוקיינוס רוגש, המבקר איים לנשל את הקפטן מהירושה והתנחם בעובדה שזוהי החצייה האחרונה שלו בביקור הזה. לפני הצהריים עגנו במפרץ פאלמות'. מפרץ ענק, כולו רדוד וצבוע טורקיז, עשרות סירות רגילות כשלנו עוגנות במרכזו, וברציפים שמסביב סירות מפרש גדולות ממדים שנחתו לכאן היישר מהמאה השבע-עשרה, לידן (עם לא פחות קלאסה) לא מעט מפרשיות ענקיות של המאה העשרים ואחת. אנטיגואה, קולוניה בריטית בדימוס, נחשבת לבירת השייט של הקריביים. המון תחרויות (רגאטות) מתארחות באי. למחרת בואנו התחילה רגאטה של ספינות קלאסיות.

באנטיגואה השלטונות מקפידים שרק הסקיפר ירד לחוף עד לסיום בירוקרטית הכניסה למדינה (מכס, הגירה), וכך עשינו. כשנתתי לפקידת ההגירה את הדרכונים הישראלים שלנו, התחילה תכונה במשרד וכמה דקות אחר-כך נקראתי למפקד התחנה שהסביר לי בנימוס שישראלים צריכים ויזת כניסה לאי (שאפשר להנפיק רק מחוץ למדינה). דברי הנימוס הסתיימו בדרישה שעות, ובהוראה להישאר בסירה עד אז. אחרי משא 24 לצאת מהמדינה תוך ומתן התרכך הפקיד וקיבלנו אישור לרדת לחוף בערב להשתתף במסיבת הפתיחה של תחרות השייט. ברוח הזמן הקריבי הזורם הארכנו לנו גם את )Jolly Harbor( היממה הקצובה לשתיים והוספנו ביקור במפרץ נחמד נוסף אבל אחרי יומיים היינו צריכים לזוז. שתי בעיות היו לנו עם האורח המדופלם: הבעיה הפשוטה הייתה שהטיסה חזרה שלו היא מאנטיגואה. הבעיה השנייה נעוצה בעובדה שבינינו לאיים הקרובים מפריד ים. כזה עם גלים.