שוטי | מומי אביטל

18/02/2018

קרנבל יומיים אחרי הקרנבל הראש עדיין מסוחרר, הגוף דואב והאוזניים מצלצלות. הניסיון לדחוף את מסיבת הרחוב הכי גדולה בעולם לכמה פסקאות טקסט נראה בלתי אפשרי. ההחלטה להגיע לקרנבל הייתה לא פשוטה, יש כל-כך הרבה מקומות בדרך שאנחנו רוצים לבקר בהם, אבל אנחנו מפגרים תדיר אחרי התוכניות של עצמנו. כדי להגיע לברזיל בזמן ויתרנו על דיונות החול הנהדרות של נמיביה ועל אסנסיון שבאמצע האוקיינוס האטלנטי. יום וחצי לפני הקרנבל הגענו לברזיל, מקדימים בכמה שעות את נחמן, חבר ומבקר מתמיד, שרק כמה ימים לפני כן הודיע חד-צדדית שהוא מגיע. עגנו במעלה נהר בשם ריו פארביה באזור חסר יחוד לחופו של כפר דייגים עירוני. צמד שייטים צרפתים נלכדו ברשתן של נשים ברזיליות והקימו בעיקול של הנהר מרינה נחמדה ובטוחה שהמתחם שלה נעים ושליו ולא קשור לעוני מסביב. עכשיו שייטים אחרים נלכדים בקצב החיים האיטי של ברזיל ונתקעים במרינה לחודשים ושנים. אבל אנחנו בקושי נושמים, הבריזה הנעימה של הים התחלפה בחום מהגיהינום, מה שהיינו מקבלים בהבנה אחרי חטאי הקרנבל אבל לא לפני. בקושי הספקנו להסתגל ליבשה או אפילו לנוח (הבירוקרטיה הברזילאית הריצה אותנו ממשרד למשרד להשלים את הכניסה למדינה) ואז הקרנבל התחיל. את ערב הפתיחה העברנו בעיר הקרובה למרינה במה שנראה כמו ערב יום העצמאות בעיירת פיתוח, עם מוזיקה, תחפושות וקצף שלג. נחמד, אבל למחרת כבר ארזנו את עצמנו ואת התחפושות ונסענו כשעתיים דרומה לעיר הגדולה רסיפה. לפני שיצאנו מסנט הלנה נשארו לנו דקות ספורות של קרדיט בחיבור את הדירה הכי זולה Airbnb (מהאיטיים בעולם) לאינטרנט, והזמנו ב שמצאנו ברסיפה. המחיר היה נמוך בצורה מחשידה, אבל לפני שהתחלנו להתלבט נגמר החיבור לרשת. כשהשוטרים פתחו לנו במיוחד את מחסומי החגיגות כדי להיכנס לרחוב, הבנו שהדירה נמצאת בול בפוני של המסיבה. הדירה עצמה הייתה סלאמס ברזילאי אמיתי, מה שהסביר את המחיר, אבל אנחנו בעד חוויות אותנטיות, במיוחד אם הן זולות.