שוטי | מומי אביטל

15/11/2017

קטעי קישור – תעלת מוזמביק ZYC-Zululand( לפני יומיים נקשרנו לרציף במועדון היאכטות של ארץ הזולו ) בעיר נמל אשר בגבולה הצפון-מזרחי של דרום-אפריקה, Yacht Club משאירים מאחורינו את תעלת מוזמביק, הקטע האחרון בחציית האוקיינוס ההודי שלנו. ההתחלה, במפרץ אדום מבוץ במדגסקר, הייתה צולעת. הימים נקפו, ובמעגן הצטברה ארמדת סירות בהמתנה למזג אויר ידידותי לחצייה, שלא הגיע. לבסוף התפשרנו על רוחות לא עוינות מדי, הרמנו עוגן ויצאנו לדרך. לחופי האי עוד פגשנו משפחת לווייתנים שהשתעשעה בהטחת סנפיר הזנב על פני המים ובלילה כשחלפנו על פני קייפ-סנט אנדרי ונפרדנו סופית ממדגסקר, קיבלנו מתנת פרידה בצורת סופת ברקים שנדמתה לנו אז קצת מאיימת (עד שפגשנו את הסופה השנייה שבוע אחר כך שהראתה לנו טרור אמיתי מהו). כמעט בלתי אפשרי לחצות בבת אחת ממדגסקר לדרום אפריקה. החלק הדרומי של תעלת מוזמביק, הים שמפריד בן השניים, נתון לקפריזות של שקעים ברומטרים שמגיעים מכף התקווה הטובה. הסתכלנו טוב טוב לצדדים, וחצינו בקו ישר אל מוזמביק השכנה. רק אז התחלנו לרדת דרומה לאורך החוף עד שאחרי חמישה ימים כשהתחזית צפתה רוחות דרומיות עזות, חיפשנו מקלט בקבוצת איים שנושקת ליבשת ונקראת .)Bozoruto( בוזארוטו איזה מקום נהדר הוא בוזארוטו. נוף סוריאליסטי של מדבר ששולח זרועות תמנון לתוך הים ויוצר מבוכי חול שיש לנווט ביניהם בזהירות, הים מצדו שולח שלוחות מים שיוצרות אגמים רדודים דמויי מראות בלב האיים. כל הנוף משנה את צורתו וצבעיו בלי הפסקה פעמיים ביום במקצב הגאות והשפל. בלב האי מולנו יש כפר מוזמביקי. נשות הכפר מלקטות צדפות בזמן השפל והגברים פורשים רשתות בגאות. על החוף יש מלון יוקרתי שאורחיו מגיעים מהיבשת במסוק, ויאכטונרים פשוטים שכמונו אינם מתקבלים בזרועות פתוחות.