שוטי | מומי אביטל
הכל היה נכון (חוץ מהרוח שהייתה יותר עזה, והגלים גבוהים הרבה יותר). אבל עברנו את פרעה ועברנו גם את זה. בדארווין הפרשי השפל בין הגאות לשפל מגיעים גם לשמונה מטרים, ואם לא רוצים להיתפס עם המכנסיים למטה צריך לעגון רחוק מאוד מהחוף. מראה אופייני במעגן הוא של אנשים שגוררים את הדינגי שלהם לאורך מאות מטרים אחרי שהים הבריז ונסוג לאחור. אז התפנקנו במרינה, שכדי להתמודד עם הפרשי .)Locks( הגבהים מתחבאת מאחורי סכרים שהכניסה אליהם דרך תאי ציפה
אבל חאלס עם סיפורים אוסטרלים. הלוג הווירטואלי שלנו מראה שאנחנו סוגרים מעל מאתיים ימים באוסטרליה. זה הרבה יותר מדי למי שנפשו חיה על נדודים. את השבוע האחרון העברנו בתיקונים, סידורים ובעיקר בהעמסת מזון לחודשים הקרובים. כי עזבו אתכם מרוחות וזרמים, השיעור החשוב באמת בימאות הוא שאין דבר כזה יותר מדי אוכל בספינה שיוצאת אל הים. מחר נפרוש מפרש וניכנס לאוקיינוס השלישי שלנו -האוקיינוס ההודי. לעומת האוקיינוסים האחרים, רק קומץ סירות טורח לחצות את השלולית הזאת. אחרי הכל, בקצה השני לא מחכים איים קריביים או פולינזים אלא אפריקה. אתם יודעים, הכבשה השחורה של העולם. ישנם שני מסלולים עיקריים בים הזה: הקצר מוביל ישר הביתה דרך הים האדום. השני ארוך פי כמה, מקיף את כף התקווה הטובה. בעבר הלא רחוק שלטו פיראטים במצרי עדן המובילים לים האדום. אבל בשנים האחרונות, למרות שהאזור עדיין מוכרז "בסיכון גבוה", לא היו התקפות על יאכטות, ומשנה לשנה יותר ויותר סירות חוזרות לשוט בנתיב. אנחנו, שגם ככה יש לנו דרך קבע שלושה פיראטים בסירה, היינו שמחים גם כן להגיע קצת יותר מוקדם, אלא שהדרכון שלנו לא כל כך פופולרי בשכונה, ולאורך הדרך ישנם מעט מדי מקומות לעצור בהם בבטחה, ככה שהחרטום שלנו מכוון לדרום אפריקה. בתחילת הדרך אנחנו הולכים לעצור במקומות שלפני כן לא שמענו עליהם בכלל (אם אתם חלשים כמוני בגאוגרפיה, זה הזמן לפתוח את האטלס): איי כריסטמס, קוקוס-קילינג וצ'אגוס. ובהמשך במקומות יותר מפורסמים: סיישל ומדגסקר עד שנגיע לקייפטאון לקראת החנוכה.
Made with FlippingBook flipbook maker