שוטי | מומי אביטל

האי שנחשב הכי הכי. זה Lizard Island רגע לפני עוד הספקנו לעצור ב היעד השנתי של הרבה שייטים אוסטרלים, במשך העונה הם עולים כמונו לאורך החוף עד לאי הלטאה, ועם חילופי העונות תופסים רוחות צפוניות שיחזירו אותם הביתה. לשייטים האלה לוקח חצי שנה להגיע לכאן. לנו לקח חודש וחצי - אינטנסיבי כבר אמרנו? לא סתם כולם מכוונים את החרטום לכאן. באי הזה יש קסם מיוחד, נקודות עגינה נהדרות והאלמוגים הכי יפים שראינו בשונית הגדולה. במעגן שלנו ישנה שונית שנקראת גן הצדפות, שמרופדת בצדפות ענק ) שנראות כאילו יצאו מסרט בדיוני. האי הררי ועל Giant Clams( צבעוניות פסגתו טיפס קפטן קוק כדי לחפש נתיב יציאה מהשונית הגדולה חזרה לים הפתוח. בימינו מטפסים עליו כולם כדי לחפש שברירי קליטה סלולרית. הדבר היחיד שמעיב על השלווה הוא זמזום המטוסים הפרטים שמביאים אורחים לריזורט (המאוד) יוקרתי במקום. ככל שמצפינים השונית מתקרבת יותר ויותר ליבשת, קוטמת את הגלים והשייט יותר נעים וממש מהיר, לקראת הסוף כבר נהיה צפוף בין כל השוניות, ומעט המקום שנותר נתפס על ידי נתיבי אניות סוחר. התנועה זורמת, וכל חציה שלנו את הנתיב מרגישה כמו ילד קטן שמנסה לחצות אוטוסטרדה בריצה. הקטע האחרון עד מצרי-טורס, כשבוע שייט, עובר בארץ-אף-אדם, סְפָר אוסטרלי אמיתי. הנוף קורץ, אבל בלי אפשרות להיכנס למים, גם אין חשק לעצור ליותר מלילה. ככה אנחנו מדלגים במהירות בין איים ליבשה: איי פלינדרס, מוריס, כף גרנוויל ושפך נהר אסקייפ. בכל המקומות אין אף יאכטה חוץ משוטי שלנו.