טוטוניוז | מגזין חדשות הטוטו

פסק זמן - המלצות המערכת לפעילויות תרבות ופנאי

סרטים

על גאונות וגמישות מוסרית עם ראש השנה המתקרב, רבים מאיתנו מתבוננים פנימה, מבקשים לסלוח ולהתחיל מחדש. אבל מה קורה כשהדילמה המוסרית נוגעת בדיוק בתחום שאהוב עלינו כל כך – האמנות? האם אפשר באמת ליהנות מסרט שיצר אדם שמעשיו מעוררים חלחלה? האם הקסם הקולנועי יכול להתעלות על הדרמה האישית והמוסרית של היוצר? הדילמה הזו, שבה האמנות מתנגשת עם המוסר, היא אחת המורכבות ביותר בעולם התרבות. עבור רבים, זו שאלה ללא תשובה פשוטה. אבל לרגל השנה החדשה, אנו רוצים להציע מבט שונה, לא להתעלם מחטאי העבר, אלא דווקא להכיר במתח הבלתי פתיר שבין גאונות לקלקלה, ולבחון האם אפשר, ולו לרגע, להתמסר לקסם הקולנועי עצמו. למרות הדרמה הציבורית הסוערת שמלווה את חייהם, אי אפשר להתעלם מהכישרון של במאים כמו וודי אלן, רומן פולנסקי ואלכסנדר פיין. כדי להתמודד עם המתח שבין גאונות למוסריות, בחרנו לחזור לשלושה סרטים פורצי דרך שלהם: 'הרומן שלי עם אנני', 'תינוקה של רוזמרי' ו'דרכים צדדיות'. שלושת הסרטים הללו הם אבני דרך קולנועיות שללא ספק מעוררות השראה, אבל הן גם מציבות אותנו מול שאלה, האם אנחנו מוכנים להתמסר לקסם שלהן, על אף הרקע הבעייתי? בואו ניזכר יחד בכוחה של האמנות להתקיים בתוך המורכבות האנושית, וניתן לכישרון לדבר בעד עצמו. )1977( " "הרומן שלי עם אנני **** "הרומן שלי עם אנני" הוא לא סתם עוד קומדיה רומנטית, אלא ציון דרך קולנועי ששינה את הז'אנר. בסרט, וודי אלן משחק את אלבי סינגר, קומיקאי ניו יורקי נוירוטי ואינטלקטואל, שחוזר בזמן אל רגעי המפתח של הקשר שלו עם אנני הול, בגילומה הבלתי נשכח של דיאן קיטון. הסרט אינו קו לינארי של סיפור אהבה, אלא פסיפס של רגעים, זיכרונות ודיאלוגים שנונים, המאפשר לצופים הצצה ישירה אל תוך מוחו של אלבי. התסריט, שכתבו אלן ומרשל בריקמן, הוא יצירת מופת בפני עצמו. הדיאלוגים בסרט הם חדים, מהירים ומלאי הומור עצמי ורפרנסים תרבותיים,

ובמקביל הם נוגעים בנושאים כמו פילוסופיה, זהות ופסיכולוגיה. הדמויות של אלבי ואנני מרגישות אמיתיות ואנושיות להפליא, עם כל החרדות, החולשות והשגעונות שלהן. קיטון, שקיבלה על תפקידה פרס אוסקר לשחקנית הטובה ביותר, יצרה דמות אייקונית שהשפיעה על האופנה והקולנוע כאחד. לצד ההומור, הסרט הוא סיפור פרידה עצוב על שני אנשים שהתאימו בצורה מושלמת לרגע מסוים בחייהם, אך לא הצליחו להתפתח יחד. הוא מעלה שאלות חשובות המעצימות את הדילמות האוניברסליות של אהבה, תקשורת, ופערים בין אישיים ועל האופן שבו זיכרון מעצב את ההווה שלנו בסופו של דבר.

"תינוקה של רוזמרי" Rosemary's Baby (1968)

"תינוקה של רוזמרי", יצירת המופת הקולנועית של הבמאי רומן פולנסקי, אינו סרט אימה רגיל. הוא חודר עמוק לנפש האדם, וזורע אימה שקטה ומצמררת. הסרט, המבוסס על ספרו של איירה לוין, עוקב אחר סיפורה של רוזמרי וודהאוס (בגילומה של מיה פארו), אישה צעירה שעוברת עם בעלה, השחקן המתקשה גיא (ג'ון קסאווטס), לדירה בבניין מפואר במנהטן. מהר מאוד, רוזמרי מוצאת את עצמה מוקפת בשכנים קשישים ומוזרים שמתעקשים להתחבב עליה. כשהיא נכנסת להיריון, חלומותיה מתערבבים

24