פתח תקווה | עצי מורשת

עץ הג'ונגל

הפיקוס הבנגלי הצומח למרגלות מגדל המים של נווה עוז הוא עץ להתפאר בו. לא גבוה במיוחד, אך מכסה כליל מדרון קטן היורד לרחוב אליעזר רואי. מהגזע הנמוך של העץ מסתעפים בדים גדולים, ומהם יוצאים עוד ועוד גזעים שחודרים לקרקע ויוצרים ביחד ג'ונגל מ"ר בערך. הגזעים האלה התחילו את חייהם 100 קטן שמשתרע על כשורשי אוויר שהשתלשלו מענפים. השורשים התארכו והתארכו, וכשהגיעו לאמא אדמה פיתחו בתוכה שורשים "אמיתיים" משלהם והתפתחו לגזעים. צורת חיים זו היא שגרה בחייו של כל פיקוס בנגלי, עץ הצומח בר באזור המונסון ויערות הגשם של הודו ומזרח אסיה. בטבע העץ מתחיל את חייו כאפיפיט – צמח שזרעיו נובטים על עצים אחרים ואפילו בסדקי קירות, אבל לא על הקרקע. זוהי אסטרטגיה חכמה. לזרע שנופל על אדמת יערות הגשם האפלוליים יש סיכויים מעטים לשרוד. אבל, אם הזרע נובט על עץ, הוא מצמיח מיד שורשי אוויר שמשתלשלים לקרקע, יונקים ממנה מים ומינרלים, ומתפתחים לגזעים. ובג'ונגל כמו בג'ונגל. הגזעים הצעירים מתפתחים, לופתים את הגזע של העץ שעליו צמחו, מגבירים לאט לאט את הלחץ וחונקים אותו למוות. כאשר העץ הפונדקאי נרקב, נותר בדרך כלל חלל גדול, שמשמש מחסה נהדר לבעלי חיים. המקום שבו צומח הפיקוס הבנגלי שלנו, בנווה עוז, היה בעבר קצה הנחלה של קיבוץ גבעת השלושה, לפני שעבר למקומו הנוכחי. באותם ימים העץ הזה נתן צל על בית הקברות הישן של הקיבוץ, ובו נטמנו כמה ממייסדיו (הקברים הועתקו יחד עם הקיבוץ). לא נתפלא אם מי ששתל את העץ היה אריה דוברון, הגנן המסור של הקיבוץ, וסביר מאוד שלקח חומר ריבוי מהפיקוס הבנגלי המפורסם קרל נטר, מייסד בית 1888 שבמקווה ישראל, העץ שנטע בשנת הספר החקלאי.

פיקוס בנגלי ,42 רחוב הניצנים נווה עוז, ליד מגדל המים

30