פתח תקווה | עצי מורשת

עצי מורשת בפתח תקווה

4

עצי מורשת בפתח תקווה

כתיבה וצילומים: יעקב שקולניק צילומים היסטוריים: הארכיון לתולדות פתח תקווה ע"ש עודד ירקוני iditanat.com עיצוב גרפי: סטודיו עידית-ענת, הפקה: נעה גולן, אלעד עוז רוזגוביץ, מיכל מאור הדפסה: דפוס בארי

סייעו בעצה ובמידע: אהוד בן עזר, יונתן טל, מוניקה כהן, חיים מייטליס, יעל שוהם, איריס שנבל, טל גלזמן ונתי מלאכי – הארכיון לתולדות פתח תקווה ע"ש עודד ירקוני

תוכן עניינים

דבר ראש העיר

09 10 12 14 16 18 20 24 26 28 30 32 36 38 40 44 46 48 52 54 56 58

טכסודיון דו־טורי אקליפטוס המקור גרווילאה חסונה

מלך הביצה

על משמר הגבול

הקיבוצניקים מגבעת השלושה

שיזף מצוי ברוש מצוי

מלך הרחוב הענק בגנו בטעם לימון

אקליפטוס לימוני

שקמה

הוותיקה ביותר

תות לבן

דפוס משי

אקליפטוס המקור

אקליפטוס השוק

פיקוס בנגלי

עץ הג'ונגל

אקליפטוס המקור

בעל הנס

זית אירופי

זית אצל זית טעם לחומוס עצים ומגדל

אורן הצנובר

וושינגטוניה חסונה

צילומים היסטוריים

42-3

אלון התבור

אלון מורה

אקליפטוס המקור

עץ הארבעה

שקמה

הש.ג. של רבין

פיקוס השדרות פיקוס השדרות

עץ היחידה חומת הצל

עצי תפוז

העץ זהב

החזון: צל עצים

עצי זית שניטעו בימי הברון רוטשילד צילום: ירון מירלין

8

פתח תקווה, אם המושבות, נושאת על כתפיה מסורת ארוכה ומפוארת של חלוציות, ציונות ועמידה איתנה אל מול אתגרי הזמן. מאז ימי ראשית ההתיישבות, ועד לעיר התוססת והמתפתחת שאנו חיים בה היום - תמיד ידענו לשלב בין עבר להווה, בין שורשים לצמיחה, בין זיכרון לעשייה. תושבות יקרות ותושבים יקרים,

עצי המורשת הפזורים ברחבי העיר אינם רק אלמנטים נופיים - הם עדויות חיות להיסטוריה, לנוף ילדות ולרוח של מייסדי המושבה. שימורם של עצים אלו - ממש כשימור אתרים היסטוריים, מבנים ותרבות מקומית - הוא ביטוי למחויבות שלנו לזהות העירונית, לזיכרון הקולקטיבי ולהוקרת המורשת שנבנתה כאן בעמל ובאהבה. אנו פועלים לאורך השנים לשמר לא רק את הסיפורים שנכתבו בספרים השונים, אלא גם את הסיפורים השזורים באדמה - בגזעים, בענפים ובצל אותם עצים רבי שנים. הם מלווים את הדרך שעשתה פתח תקווה - מיישוב חקלאי צנוע לעיר מטרופולין, מתקדמת ותוססת המובילה בכל תחומי החיים. אני מזמין אתכם, תושבי ותושבות העיר והבאים בשעריה, לעצור לרגע, להביט סביב, ולתת מקום לשכבות הזמן העטופות בצמרת ירוקה. תודה לגב' מוניקה כהן, חברת מועצת העיר לשעבר, אשר שימור העיר ואתריה קרובים לליבה, וליעקב שקולניק תושב העיר, אשר אמון על כתיבת הספר, המטייל ומסייר ברחבי העיר, ומכיר כל שעל וכל עץ.

בברכה, רמי גרינברג ראש העיר

9

מלך הביצה עץ המחט המיוחד הזה, שכמה מנציגיו צומחים בגדת הירקון, נראה כאילו צנח מעולם אחר. משהו בין ברוש, אורן וארז. אנו חושדים שמישהו מאנשי כפר הבפסטיסטים, הכפר שעל גדות הירקון, חש געגועים לנופי מולדתו והוא שנטע את העצים. אחד מהם מרשים במיוחד בממדיו, צומח לגובה של כשמונה מטרים. העץ הזה, בתעודת הזהות שלו רשום טכסודיון דו־טורי, לא פוחד ממים. בטבע הוא צומח במישורים מוצפים עונתית - ביצות, שולי אגמים וגדות נהרות, ונציגיו יוצרים יערות צפופים בביצות של מפרץ מקסיקו. עץ בוגר יכול לבלות את כל חייו כשחלקים מגזעו שקועים במים. נביטת זרעים, לעומת זאת, יכולה להתרחש רק במקום מוצף עונתית, לאחר שהמים נסוגו ממנו. מכיוון שהוא דומה לברוש, מכנים אותו במקומותינו "ברוש ביצות". באופן יוצא דופן, הוא עץ מחט שמשיר את עליו בחורף. לכן, בארצות .)bald cypress הברית מקובל לקרוא לעץ "ברוש קירח" ( לאוזן ישראלית נשמע כאילו ברוש הביצות מהמר בקזינו של הטבע. לך תחפש ביצה שמתייבשת חלק מהשנה. אבל בדרום-מזרח ארצות הברית התנאים האלה מתקיימים על פני שטחים נרחבים. ככה זה כשחיים במישורים אינסופיים, שזוכים לכמויות נכבדות של גשם, יותר מ"מ גשם בשנה. העץ החצוף אף מלווה את נהר המיסיסיפי 1,500 מ ועולה צפונה עד אילינוי ואינדיאנה. מ' 30 העץ מפתח גזע חסון ועשוי בתנאים מיטביים לצמוח לגובה ויותר. עובדה זו הייתה לו לרועץ במולדתו ורבים מנציגיו המובחרים סיימו את חייהם כחומר גלם של חומות מבצרים וקירות בתים. ליערות שיוצר "ברוש הביצות" יש ערך אקולוגי רב. הם מגינים על גדות נחלים מפני סחיפה ומשמשים כשוברי רוח. סופות מאבדות ממהירותן כשהן נתקלות ביער צפוף של עצים. אילו נותרו יותר יערות של "ברוש ביצות" בפלורידה, ייתכן שהיה בכוחם להפחית מנזקי סופת ההוריקן .2005 קתרינה, שעשתה שמות בניו אורלינס בשנת

טכסודיון דו־טורי גן לאומי מקורות הירקון

10

11

על משמר הגבול

בקצה שכונת כפר גנים ניצב עץ אקליפטוס ענק. במשך שנים צמח בצד חצר נטושה, על מדרגה גבוהה מהרחוב, ועל כן רבים חלפו על פניו מבלי להעיף בו מבט שני. מבט בוחן יותר היה מגלה עץ מכובד למראה, שיכול להתפאר בשני בדים ענקיים, המגיחים מגזע צמוד לקרקע שהיקפו יותר מחמישה מטרים. צמרת העץ מתנשאת כמעט מ' מעל לקרקע. 20 . באותה שנה 1900 ההיסטוריה הארוכה של העץ הזה מתחילה בשנת ערכו השלטונות העות'מאניים מדידות בשטח, כדי לסמן את הגבול בין אדמות הבדווים שישבו ביהודיה לבין אדמות המושבה פתח תקווה. הכול היה אז רק חול וחול, בלי שום סימן להיאחז בו. מה עושים? כדי לסמן את הגבול, שתלו לאורכו שדרה של אקליפטוסים, והנה לכם סימן ברור. ביקשו אנשי חברת "כפר גנים" לרכוש את 1923 חלפו שנים. בשנת השטח שמעבר לשדרת האקליפטוסים כדי להקים עליו את המושב שלהם. הבדווים מיהודיה ביקשו לנצל את ההזדמנות וטענו שחלק מהשטח של יטקובסקי, כלומר של פתח תקווה, עד רחוב ארלוזורוב של ימינו, שייך להם. המחלוקת הגיע לפתחו של בית המשפט ולא מעט בזכות עצי האקליפטוס זכתה פתח תקווה בדין. שמענו על כך מאריק מרקוס, מומחה לתולדות כפר גנים. סבו, בנימין יהלום, הוא שסגר את עסקת הקרקעות המסובכת הזו. מאותה שדרה שרד רק עץ אחד וגם הוא ידע ימים קשים. בימי מלחמת העצמאות הפציצו המצרים את פתח תקווה. טייס המטוס הטיל שלוש פצצות ואחת מהן פגעה באקליפטוס, דבר שמסביר מדוע גזעו מפוצל נבנה ליד העץ בית משותף בן שש קומות. אנשי 2021 לשניים. בשנת השימור בפתח תקווה הבטיחו את שלומו של העץ, חייל נאמן שעמד בשעתה הקשה של פתח תקווה על משמר הגבול.

אקליפטוס המקור ,2 לוחמי הגטו פינת רחוב יהלום

12

13

הקיבוצניקים מגבעת השלושה

שדרה של עצי גרווילאה חוצצת בין רחוב ארלוזורוב לגבעה הנמוכה שמאחוריה. חלקם חסונים ומרשימים, אחרים מרוטים ומדוכאים ממשא השנים. בראש הגבעה, הקרויה כיום גבעת התצפיתניות, מתנוסס מבנה לבן, חדר האוכל המפורסם של קיבוץ גבעת השלושה. עד 1925 שנה, מאז שעלה על הקרקע בשנת 27 הקיבוץ שכן כאן במשך , כאשר פתח תקווה המתפתחת החלה לסגור על גבעת השלושה 1952 מכל העברים. אדמת הקיבוץ על כל מה שבה נמכרה לעיריית תל אביב, שהפעילה בית אבות במקום. חדר האוכל שימש את בית האבות עד שנעזב, ועתה נכלל בתחומי פתח תקווה. חדר האוכל של גבעת השלושה הוא פרי תכנונו של האדריכל אריה שרון. זהו מבנה יפהפה, בנוי על פי מיטב מסורת הבאוהאוס. במשך שנים נותר המבנה בשיממונו ועמד בפני חורבן גמור, עד שעיריית . פרט יפה של גרווילאה נותר 2023 פתח תקווה שיקמה אותו בשנת צמוד למבנה. למה אנחנו מספרים לכם את כל זה? כי אין לנו ספק שמי שנטע את העצים האלה היו אנשי גבעת השלושה. נדמה לנו שלא נטעה אם נאמר שגילם קרוב למאה. מיעל שוהם, בת הקיבוץ שבילתה במקום ביקרה הנרייטה סאלד בגבעת השלושה 1933 בילדותה, שמענו שבשנת כדי לבדוק אם יוכל לקלוט ילדים יהודים מגרמניה הנאצית. כנראה שהביקור התרחש באביב, כי הנרייטה התפעלה מאוד מהפריחה הזהובה והשופעת של הגרווילאות, שכמוה לא ראתה עד אז. "מה זה"? שאלה את מזכיר הקיבוץ, שכנראה לא התעניין מאוד בעצי נוי, ומפאת כבודו נחסוך את תשובתו. גרווילאה חסונה היא עץ שמוצאו מאוסטרליה. בימי המנדט הבריטי הביאו לארץ ישראל עצים מאוסטרליה, שצומחים מהר ועמידים לתנאי יובש. עצי הגרווילאה עומדים בדרישות האלה ועל כן ניטעו אז במקומות רבים בארץ. רובם כבר אינם עימנו וזו עוד סיבה להוקיר את הגרווילאות היפות של גבעת השלושה.

גרווילאה חסונה רח' ארלוזורוב, מול בית יד לבנים

14

15

מלך הרחוב

אלמלא נודעה כאם המושבות, ייתכן ששר ההיסטוריה היה מצמיד לפתח תקווה את התואר "אם המושבים". בחול המועד סוכות של , על אדמה שנרכשה מהכפר פג'ה, נחנך בפאתי פתח 1908 שנת תקווה המושב הראשון בארץ ישראל - מושב הפועלים עין גנים. עד מהרה נעשתה עין גנים מרכז רוחני למנהיגי תנועת העבודה, ומכאן את התהילה כמושב 1921 יצאו גם מייסדי נהלל, והוא שקטף בשנת העובדים הראשון. נראה כי ברחוב פוחס של ימינו עבר הגבול בין עין גנים לאדמות פג'ה. אף נבנתה כאן עמדה מבוצרת, על כל צרה שלא תבוא. 1938 בשנת יפה עשתה עיריית פתח תקווה שקראה לרחוב על שמו של דוד פוחס, מראשוני עין גנים, שהיה פעיל בארגון ההגנה ואף פיקד במאורעות ) על הגנת המושב שלו. 1921 תרפ"א ( בלב הרחוב, ממש באמצע הכביש, צומח שיזף מצוי. רק עצי שיזף מעטים זוכים להגיע לממדים של העץ הזה. הצמרת הענפה של העץ מ' והוא מתפאר בשלושה גזעים חסונים ועוד אחד 10 מתנשאת לגובה קטן לידם. על חיוניותו הרבה מעידים הנצרים שצומחים משורשי העץ. עצי בר בלב אזור חקלאי ניצלים מכריתה רק אם מייחסים להם קדושה, או שהם מביאים תועלת כלשהי. האם גיבורנו ניצל ממוות מכיוון ששימש סימן ברור לגבול בין עין גנים לפג'ה? אנחנו מאמינים שכך הוא, גם אם אין לנו שום הוכחה לכך. תהיה הסיבה אשר תהיה, עץ השיזף היפה הזה עודנו שולט ברחוב מתוך גומה עגולה וגדולה שנבנתה עבורו באמצע הכביש, והנהגים נאלצים להתחשב בו ולהאט בגללו את מהירות נסיעתם. עצי שיזף מגדלים ענפים קוצניים ומשום כך בדרך כלל אין דעתם של הבריות נוחה מהם. בכל זאת סולחים להם בזכות הפירות שהם מצמיחים - הלא הם "הדוֹֹמים" המפורסמים. הפירות, מעין תפוחים קטנים בקוטר סנטימטר בערך, נעשים אכילים (ויש שאומרים טעימים) כאשר הם מזהיבים.

שיזף מצוי ,12 רחוב פוחס עין גנים

16

17

הענק בגנו

עץ ברוש ענק מפאר את חצרו של הבית המט לנפול שברחוב רוטשילד יהודה ראב (בן עזר), מראשוני פתח 1901 . זהו הבית שבנה בשנת 50 תקווה, שהתכבד לחרוש את התלם הראשון במושבה. כאן גדלה גם בתו, אסתר ראב, המשוררת הצברית הראשונה. בשל קשיים כלכליים נאלץ , וכיום הוא ידוע כבית אלישיוב. 1910 יהודה למכור את הבית בשנת השטח שעליו נבנה הבית היה קודם לכן גן ניסיונות לעצי פרי נשירים. איננו יודעים אם הברוש ניטע לפני שהבית נבנה, או שיהודה ראב הוא שנטע אותו במו ידיו. כך או אחרת, יש להניח שהעץ הזה כבר לפני כמה וכמה שנים. נדמה לנו שזה הברוש 100 חגג יום הולדת מ' והיקף הגזע 15 הגדול ביותר בפתח תקווה. צמרתו מתנשאת לגובה ס"מ. 240 שלו מגיע ל ראשוני פתח תקווה נהגו לנטוע ברושים בחצרות בתיהם. אפשר ללמוד על כך מצילומים ישנים וגם מתיאורו של ברל כצנלסון, מהוגי הדעות בפתח תקווה, 1909 של תנועת העבודה. ברל ביקר בערב סוכות של שנת כמה ימים לאחר שעלה לארץ. במכתב למשפחתו, שנכתב ביידיש, הוא מתאר את שראו עיניו: "לעינינו התגלה הרחוב הראשון בפתח תקווה... חצרות מכוסות ירק־נוי, שדרות של ברושים רכים וזקופים מן השער אל הבית..." לברוש המצוי יש שני מופעים: זן צריפי, שענפיו צמודים לגזע, כמו . זהו זן שמקובל בנטיעות. עצי בר, לעומת 50 הברוש שברחוב רוטשילד זאת, מצמיחים ענפים פרושים לרווחה והם מזן המכונה ברוש אופקי. ברוש מצוי צומח בר במזרח הים התיכון והקיצוניים שבהם (מבחינה גיאוגרפית) צומחים באירן. בישראל אין כנראה ברושי בר, אם כי מספרים לנו שקיים ברוש בר אחד במדרון הצפוני של הר אוכמן, מעל נחל בצת. אולי. הרבה יותר קל למצוא יערות נהדרים של ברוש מצוי בשלושת ההרים הגבוהים של כרתים ומי שיחפש, ימצא ברושי בר יפים גם בקפריסין.

ברוש מצוי 50 רחוב רוטשילד

18

19

בטעם לימון עזבו את גילה אלמגור, תשכחו מפנינה רוזנבלום. עם כל הכבוד שאנחנו רוחשים להן, האקליפטוס הלימוני הוא הסלבריטי האמיתי של פתח תקווה: גבוה, חסון, רחב־כתפיים, בעל גזע בהיר וחלק, נעים מאוד למגע, ממש מבקש שילטפו אותו. צמרתו של העץ מתנשאת הרבה מעל לגג הבית בן שש הקומות שלידו הוא צומח. העץ המיוחד הזה ניטע בחצר ביתו של יחזקאל רבינזון, שעלה לארץ 1910 ואחרי שנתיים התיישב בפתח תקווה. בשנת 1882 מפולין בשנת בערך, כאשר סיים יחזקאל לבנות את ביתו, בפינת הרחובות הרצל שפירא, שתל למענו השתלן אברהם ינובסקי כמה עצי אקליפטוס. על פי המיתולוגיה של פתח תקווה, רבינזון אף התמרמר למראה שני אקליפטוסים חיוורים שצמחו מהם... אחד העצים איננו עוד. בשנת שטפו נחילי ארבה את ארץ ישראל ורבינזון הצליח להציל רק 1915 אחד מהשניים. מאז מפאר האקליפטוס הלימוני את פתח תקווה. העץ צמח ועלה, ופיתח ענפים גדולים, עד כדי חשש שיקרסו תחת משקלם. אנשי הגינון של פתח תקווה הקדימו תרופה למכה, קשרו את הענפים בחבלים אל הגזע ושמרו על דמותו של העץ הנדיר. לעיתים אף מרימים רחפן לאוויר כדי לבחון אם יש סדקים במקום החיבור של הענפים לגזע. אקליפטוס לימוני צומח בר באזור קווינסלנד שבצפון-מזרח אוסטרליה, 1,000 ל- 500 במחוזות שבהם כמות המשקעים השנתית נעה בין מ"מ גשם בשנה. לא ברור לנו מדוע אינו נפוץ ביערות ישראל, לאור העובדה שהוא עץ דבש נהדר ושהעצה הקשה שלו מתאימה לתעשיית הרהיטים וליצירת קורות חזקות. לנו אין תלונות. תמיד נוכל לקפוץ לאקליפטוס הלימוני שלנו. אכן, אי אפשר לקטוף עלים ירוקים היישר מהעץ, משום שהצמרת שלו כמעט נוגעת בשמיים, אבל אנחנו יכולים לאסוף עלים שנשרו לרצפה, למולל אותם וליהנות מניחוח לימוני נעים ומשובב נפש.

אקליפטוס לימוני 8 רחוב שפירא

20

21

צמרת האקליפטוס הלימוני

הוותיקה ביותר

ברחוב גוטמן, מול השוק העירוני, צומחת שקמה, גזעה שחוח מכובד השנים ובמרכזו חלל גדול. עוד רגע, כך נדמה, יקרוס העץ הקשיש וישיב את נשמתו לבוראו. מראהו נוגע ללב. עוברים ושבים אינם נשארים אדישים למראהו והוא זכה לשלט המספר על אודותיו. איננו יכולים לדעת מה גילה של השקמה הזו. עצי שקמה אינם מייצרים טבעות שנתיות ומכיוון שהחלק הפנימי של גזעה נרקב, לא יועילו שיטות אחרות לקביעת גילה. דבר אחד ברור: השקמה הזו נמצאת כאן עוד לפני שיואל מוישה סלומון וחבריו עלו על אדמת מלאבס. עדות לכך אנו מוצאים בתיאורה של המשוררת אסתר ראב את הכרם של ֶרמְְ'ל (הכרם הקטן), זה שהיה במרכזה של �ֶּ משפחתה: "שמרנו על הכ המושבה... שתי שקמות עתיקות-יומין שנמצאו במקום הזה עם בואו של אבא לפתח תקווה, נשמרו בקנאות רבה ונכללו בכרמ'ל... מקומו של הכרמ'ל היה בין השוק הישן לרחבת פינסקר. זמן רב עוד עמדה שם שקמה אחת, וכעת גם זו נעקרה, ומר בטון מולך ללא גבול". השקמה שלנו נמצאת פחות או יותר במקום שבו היה הכרם של יהודה ראב, אביה של אסתר. על פי אתר האינטרנט "חדשות בן עזר", מאת אהוד בן עזר, המתעד את תולדות המשפחה, אסתר כותבת על התקופה . ייתכן שהחמיצה את השקמה שצומחת ברחוב 1910 ל־ 1903 שבין גוטמן של ימינו, ואפשר גם שהיו עוד שקמים מחוץ לכרם המשפחתי ואחת מהן נותרה לפלטה. השקמה אכן עתיקה, והיא מועמדת רצינית לתואר העץ הקשיש ביותר בפתח תקווה. האם היא מתנת הטבע, או אולי מישהו נטע אותה מתישהו? אנחנו נוטים לחשוב שהשקמים בישראל נטועות, שכן הן אינן עושות זרעים בארצנו ואינן מתרבות בכוחות עצמן. בדרך כלל נטעו אותן בצדי דרכים, או בגבול חלקות מעובדות ונהנו מהצל ומהפירות שהן נותנות בשפע.

פיקוס השקמה 12 רחוב גוטמן

24

25

דפוס משי

אין אנו יודעים מתי בדיוק ניטע עץ התות בחצר ההיסטורית של חיים זלמן פישצנר. אנחנו כן יודעים שפישצנר עלה לפתח תקווה בלבד, ושהוא בנה בנחלתו בית בנוי לבני בוץ 17 כשהוא בן 1891 בשנת עבר עם משפחתו 1932 מעורבבות בקש, בתוך מסגרת לוחות עץ. בשנת לבית קומתיים שבנה בקצה נחלתו. הבית הישן, במרכז החצר, הושכר לשמואל לייב גרינבוים, שהפעיל בו בית דפוס שהתמחה בהדפסת נייר . עיריית Jaffa : משי לאריזת תפוזים, ונשא את המותג העברי הראשון פתח תקווה שחזרה את בית הדפוס ואת מכונת הדפוס הנדירה שבתוכו וביחד הם יוצרים אתר מורשת שאין שני לו בישראל. עץ תות היה פריט חובה בחצרות של מושבות העלייה הראשונה. פה ושם עוד שרדו עצי תות מאותם ימים, אבל ספק אם יש עוד אחד יפה כמו זה שצומח כאן. עץ חיוני, על אף כל השנים שעברו עליו, בעל גזע שהיקפו כמעט שני מטרים, נטוי מעט אך עודנו מחזיק צמרת ענפה שמתנשאת לגובה שמונה מטרים. עצי תות מעניקים פרי טעים, אך הפרי במקרה הזה הוא רק בונוס. בדרך כלל גידלו אותם להאכלת "תולעי משי", שכן הזחלים המפונקים האלה ניזונים אך ורק מעלי תות טריים. הביל"ויי מנשה מאירוביץ מראשון לציון היה כנראה הראשון שהחל לגדל זחלים ופקעות, והוא עשה זאת . על פי ההקדמה לספרו "גידול 19 של המאה ה־ 80 כבר בסוף שנות ה־ ), אפשר להסיק שהוא החל לגדל 1896 תולעת המשי בארץ ישראל" ( .1889 את הזחלים של טוואי המשי כבר בשנת הברון רוטשילד התרשם מניסיונותיו המוצלחים והוא החל לממן נטיעת עצי תות במושבות ולפתח תעשיית ייצור משי של ממש. אליהו שייד, המפקח מטעמו על המושבות, דיווח לברון עם סיום תפקידו עצי תות, רבים מהם במושבות הגולן. אבל 156,000 ) על נטיעת 1899( לאט לאט דעך העניין בענף המשי ורק כמה עצי תות נותרו להעיד על ההרפתקה המרתקת של ייצור משי בארץ ישראל.

תות לבן , 14-12 חובבי ציון בחצר

26

27

אקליפטוס השוק

היה זה קרל נטר, מייסד בית הספר החקלאי מקווה ישראל, שהביא זרעים של אקליפטוס המקור מאלג'יריה וייסד את חורשת אקליפטוס , ניטעו בפתח 1888 הראשונה בארץ ישראל. כמה שנים אחר כך, בשנת עצי אקליפטוס, לאחר שד"ר אהרון מזי"א המליץ על 60,000 תקווה נטיעתם לשם ייבוש ביצות ולהבראת האוויר ממלריה. מהמשתלה של אברהם ינובסקי, ששכנה במקום שבו נפגשים כיום הרחובות חובבי ציון ורוטשילד, יצאה בשורת האקליפטוס לארץ ישראל, העץ שנעשה חלק בלתי נפרד מנוף הארץ וסמל להתיישבות העברית. העץ הענק שצומח בפאתי השוק העירוני הוא מראשוני האקליפטוסים של פתח תקווה, ומהמרשימים שבהם, ונראה כי נקצץ פחות מעצי אקליפטוסים אחרים שניטעו במושבה. היקף הגזע שלו מגיע לשישה מטרים. הוא ניטע כאן יחד עם חבריו, משום 20 מטרים וגובהו לכ־ שבמקום הזה הייתה ביצה עונתית. נטיעת עצי אקליפטוס בביצה אינה רעיון מופרך. העץ צורך המון מים ומסוגל להוריד את מפלס מי התהום, אם כי אין בכוחו לחולל ניסים ולייבש ביצות של ממש. בשנים הראשונות לייסוד פתח תקווה היה האזור מחוץ לבתי המושבה. לכאן הביאו איכרים, ערביי הסביבה, את מרכולתם. זה היה די קרוב לרחוב חובבי ציון, הרחוב הראשון של פתח תקווה, אך במרחק די בטוח ממנו. לימים הצטרפו גם מוכרים יהודים ולאט לאט, מכוחן של עובדות בשטח, נולד השוק העירוני של פתח תקווה הפועל עד ימינו אלה. במשך הזמן החלו תושבי המושבה לכרות עצי אקליפטוס לשימושם, עד 1903 כי ועד המושבה נאלץ להילחם בתופעה. באספה שנערכה בשנת השמיע הוועד איום מפורש: "היות ונתרבו כורתי עצי האקליפטוס ואין איש נוטע חדשים במקומם, הוחלט להזהיר במודעה גלויה לכל הקהל ששום איש אל ישלח ידו בעצים בלי רשות מאת הוועד אשר יכלכל דברו עמו לנטוע עצים חדשים במקומם". מי יודע, אולי העץ שלנו ניצל בזכות אותה מודעה?

אקליפטוס המקור מגרש חניה במערב השוק, 1-3 כניסה מרח' הברון הירש

28

29

עץ הג'ונגל

הפיקוס הבנגלי הצומח למרגלות מגדל המים של נווה עוז הוא עץ להתפאר בו. לא גבוה במיוחד, אך מכסה כליל מדרון קטן היורד לרחוב אליעזר רואי. מהגזע הנמוך של העץ מסתעפים בדים גדולים, ומהם יוצאים עוד ועוד גזעים שחודרים לקרקע ויוצרים ביחד ג'ונגל מ"ר בערך. הגזעים האלה התחילו את חייהם 100 קטן שמשתרע על כשורשי אוויר שהשתלשלו מענפים. השורשים התארכו והתארכו, וכשהגיעו לאמא אדמה פיתחו בתוכה שורשים "אמיתיים" משלהם והתפתחו לגזעים. צורת חיים זו היא שגרה בחייו של כל פיקוס בנגלי, עץ הצומח בר באזור המונסון ויערות הגשם של הודו ומזרח אסיה. בטבע העץ מתחיל את חייו כאפיפיט – צמח שזרעיו נובטים על עצים אחרים ואפילו בסדקי קירות, אבל לא על הקרקע. זוהי אסטרטגיה חכמה. לזרע שנופל על אדמת יערות הגשם האפלוליים יש סיכויים מעטים לשרוד. אבל, אם הזרע נובט על עץ, הוא מצמיח מיד שורשי אוויר שמשתלשלים לקרקע, יונקים ממנה מים ומינרלים, ומתפתחים לגזעים. ובג'ונגל כמו בג'ונגל. הגזעים הצעירים מתפתחים, לופתים את הגזע של העץ שעליו צמחו, מגבירים לאט לאט את הלחץ וחונקים אותו למוות. כאשר העץ הפונדקאי נרקב, נותר בדרך כלל חלל גדול, שמשמש מחסה נהדר לבעלי חיים. המקום שבו צומח הפיקוס הבנגלי שלנו, בנווה עוז, היה בעבר קצה הנחלה של קיבוץ גבעת השלושה, לפני שעבר למקומו הנוכחי. באותם ימים העץ הזה נתן צל על בית הקברות הישן של הקיבוץ, ובו נטמנו כמה ממייסדיו (הקברים הועתקו יחד עם הקיבוץ). לא נתפלא אם מי ששתל את העץ היה אריה דוברון, הגנן המסור של הקיבוץ, וסביר מאוד שלקח חומר ריבוי מהפיקוס הבנגלי המפורסם קרל נטר, מייסד בית 1888 שבמקווה ישראל, העץ שנטע בשנת הספר החקלאי.

פיקוס בנגלי ,42 רחוב הניצנים נווה עוז, ליד מגדל המים

30

31

אקליפטוס הנס

צומח אקליפטוס מוזר למראה. החלק התחתון של הגזע 9 ברחוב הזוהר נראה כמו חצאית. גזע של ממש - מסוקס, מיובל, מחוספס ומעוקם, שידע כנראה ימים רבים של צער - מתחיל לצמוח רק מגובה שני מ' מ'. 13 ומגיע איכשהו לגובה של על פי המיתולוגיה המקומית, הולדתו של העץ הזה קשורה בנס. . עולים מתימן מתיישבים מצפון־מזרח לפתח 1912 הימים ימי שנת תקווה ומייסדים את מושב מחנה יהודה. רחובות, כמובן עוד אין, רק אוהלים וצריפים. גם מים אין כאן. התושבים מרווים את צמאונם במים שהם מביאים מעין גנים בעגלה רתומה לחמור, אך אין בכך כדי לפתור את מצוקתם. , כך מספר השלט שליד העץ, גילו חמישה מתושבי השכונה 1917 בשנת באר מים קדומה וסתומה והחליטו לחדש את ימיה. היו אלה האחים מאיר ושלום דמרמרי, האחים שלום וחיים פנחס גלוסקא ושלום כהן הרמתי. חפרו וחפרו והגיעו לעומק לא רע. לאחר כמה שעות הגיעה השעה לאכול צהריים. השאירו את הכלים והלכו לאכול קצת לחוח וירקות, וכשחזרו גילו להפתעתם שהבאר קרסה וכלי העבודה שלהם, הטוריות והמכושים, קבורים בפנים. הבאר בלעה הכול ואם לא היו הולכים לאכול צהריים, היו נקברים גם הם. לאחר ברכת הגומל בבית הכנסת נטעו לציון מזלם הטוב את עץ האקליפטוס, שנקרא מאז אקליפטוס הנס. העץ ניטע בתשרי תרע"ח ) ובאותם ימים ציין את גבולו המזרחי של המושב. מזל 1917 (ספטמבר שלא אימצנו בישראל נטיעת עץ בעבור כל נס. לו עשינו כך, ישראל הייתה הופכת לג'ונגל. הגיע הזמן להתייחס להתרחבות של החלק התחתון של הגזע. בסוג אקליפטוס ידועים מינים המצמיחים בבסיס הגזע מבנה מעוצה רחב, המכונה ליגנוטובר. תפקידו המדויק אינו ברור, אך ידוע שבליגנוטובר יש ניצני צמיחה ומאגרי אנרגיה. אקליפטוס המקור, זהו מין העץ הצומח כאן, אינו ידוע כמצמיח ליגנוטוברים, אבל באקליפטוס הנס הכול יכול לקרות.

אקליפטוס המקור ,9 רחוב הזוהר מחנה יהודה

32

33

טיפול בגזע המיוחד של אקליפטוס הנס

זית אצל זית

קבוצה מעניינת של חמישה עצי זית צומחת בגן הציבורי שבין הרחובות פרנקפורטר ופיק"א. מבט בוחן מגלה שהעצים נטועים בשתי שורות ישרות. אין ספק: כאן היה כרם עצי זית. קיבל על עצמו הברון ברון רוטשילד לסייע לאיכרי פתח 1897 בשנת משפחות מאנשי 28 תקווה, ומאוחר יותר אף פרש את חסותו על המושבה. פקידות הברון סברה שגידול מטעים הוא שיפרנס את המושבה, ואם ארץ ישראל היא "ארץ זית שמן", יהיו כרמי זיתים גם דונם עצי 914 כבר צמחו באדמות בפתח תקווה 1900 כאן. ואכן, בשנת זית ואלה שבגן הציבורי שלנו שרדו מאותו כרם היסטורי של הברון. עוד עצי זית מאותו כרם נראים גם בגן הנשיא שברחוב חיים כהן, מול .10 בית מס' , כנראה 42 רמז לכרם הגדול אפשר למצוא בצילום הישן המוצג בעמוד , אולי מעט מאוחר יותר. הצילום מתאר את נוף פתח 30 משנות ה־ תקווה ממרומי רחוב רוטשילד, במורד הגבעה שבה נמצא כיום רחוב פרנקפורטר. משני צדי הרחוב צומחים עצי זית רבים. מעבר לכרם רואים את הגבעה של כפר גנים ובאופק גם את חדר האוכל הישן של קיבוץ גבעת השלושה. כרמי הזיתים בפתח תקווה נחלו כישלון ורובם פינו את מקומם לבתים. עצי הזית שבגן, ועוד שניים שצומחים ברחוב פיק"א, ניצלו בגלל אירוע עצוב: מיכאל שפירא, נכד ונין למייסדי המושבה, נהרג בתאונת דרכים ), ומשפחתו הקדישה את הגן לזכרו. סבו 1952 בעת שירותו הצבאי ( מיכאל, על שמו נקרא, היה אחיו של השומר המפורסם אברהם שפירא. ), היה נצר 1891 – 1834 אביהם של יחיאל ואברהם, יצחק צבי שפירא ( למשפחת רבנים אבל לא רצה להתפרנס מן התורה ויצא להתיישבות חקלאית ברוסיה. ההרפתקה לא עלתה יפה אך נראה כי השפיעה על בניו, שעלו עם אביהם בשנת חייו האחרונה לירושלים ומשם להגשמת חזון עבודת האדמה באם המושבות.

זית אירופי גן מיכאל שפירא, 21-17 רחוב פיק"א

36

37

טעם לחומוס

שלושה עצי אורן מרשימים צומחים בצד המדשאה הגדולה שבגן יד מ' 15 לבנים. הם בולטים מאוד בצמרותיהם הענפות, המתנשאות כ־ מעל לאדמה, ובגזעיהם הגבוהים והעבים, שצבעם כתום עז. העצים נוטים מעט על צידם מכובד הענפים וממשא השנים, כמו מברכים את באי הגן. גן יד לבנים, יצירתם של האדריכלים ליפא יהלום ודן צור, נחנך בשנת אחרי חנוכת בית יד לבנים, הראשון בבתי יד לבנים בישראל. 1953 כאשר תכננו את הגן, כבר היו עצי האורן האלה תושבים ותיקים בטקס שבו ניטעו 1941 במרץ 10 במקום. כתב עיתון "הארץ" נכח ב־ העצים. נראה כי האורנים ניטעו כדי לתפוס חזקה על השטח הציבורי, שיועד בשעתו לבניית בית חולים. אגב, ראש העיר יוסף ספיר התמרמר על כך שתלמידי בתי הספר ומוריהם החרימו את הטקס בגלל שביתה של תשעה מורים. אין כל חדש תחת השמש. בתוך האצטרובלים של אורן הצנובר שוכנים הצנוברים, הלא הם הפיניונס המפורסמים, שמעטרים כל צלחת חומוס ראויה לשמה. הזרעים טעימים ובעלי ערכים תזונתיים, עשירים בחלבון ובשמן, ומכילים שיעור גבוה של חומצה לינולאית, חומצת שומן חיונית לגופנו. כמה חבל שלזרעי אורן הצנובר דרושות שלוש שנים עד להבשלתם, אם כי אפשר להתנחם בעובדה שבאצטרובל מן השורה זרעים. 100 נחבאים כ כבר בימי קדם נודע לזרעי הצנובר ערך כלכלי. בספרד נמצאו אצטרובלים וחלקי עצים מפוחמים באתרים פרהיסטוריים, ושרידים של אורן הצנובר התגלו גם בהריסות פומפיי, שנהרסה בהתפרצות הר לספירה). הרומאים, ומאוחר יותר הערבים, הפיצו את 79 הגעש וזוב ( העץ ברחבי האימפריות שלהם. אורן הצנובר צומח בר בארצות הים התיכון של דרום אירופה, מפורטוגל עד סוריה, וגם בכמה מקומות לאורך חופי הים השחור. נראה כי במאה החלו הטמפלרים לנטוע את העץ בארץ ישראל ומאז הוא מלווה 19 ה־ נאמן של הנוי בישראל.

אורן הצנובר גן יד לבנים, 30 ארלוזורוב

38

39

עצים ומגדל

שבעה עצי וושינגטוניה תמירים מקיפים מגדל מים ישן. לידם, מסביב לחצר גדולה, נמצאים כמה מבנים היסטוריים: בית האריזה המרשים שנצבע לאחרונה לבן, מבנים למשק חי ובית מגורים בעל מרפסת חרבה. זה מה שנותר מחוות אטינגון, ששגשגה בימי הפרדסנות המפוארת של המושבה פתח תקווה. נראה מגדל המים עם גרם מדרגות לולייני 30 בצילום מראשית שנות ה־ מברזל שעולה לראשו, ולידו שתילי הוושינגטוניות. מי שנטע אותם היה בעל חוש אסתטי, שידע לדמיין כי ברבות השנים ייתמרו העצים מעל למגדל ויוסיפו לו יופי. החווה היא יצירתו של גרשון שרגא אטינגון, שעלה לארץ עם רעייתו גולדה, מותיר את בנו יחידו בן ציון (אלתר) באוקראינה. האיש בנה בית מפואר ברחוב גוטמן ובו גן נפלא, "שצמח בו כל עץ פרי למינהו", כפי שהעידה נינתו תקווה ויינשטוק. על אדמתו בנה גם את בית הכנסת "צמח צדק". מאז עברו ימים רבים ועתה מכסה השוק העירוני את מה שהיו בעבר בית וגן מפוארים. לגרשון היה קרוב משפחה בארה"ב, מקס אטינגון שמו. אותו מקס שלח לגרשון סכום כסף נכבד כדי שיקים פרדס ומשק חי, ושיעסיק בהם דונם בסגולה, נטע 100 קנה גרשון 1914 יהודים בלבד. וכך היה. בשנת בהם פרדס תפוזים, אשכוליות ולימונים, והקים לול תרנגולות ורפת. העובדים היו חלוצי העלייה השנייה, לא דבר של מה בכך בימים שבהם הפרדסנים העדיפו פועלים ערבים, מיומנים וזולים יותר. לאחר כמה שנים עלה בן ציון לארץ וניהל את משק אטינגון, שהיה שם דבר בפתח תקווה הקטנה. חלפו שנים. פרדס אטינגון הפך לאזור תעשייה. מבני החווה שנותרו משרתים כיום מרחב חברתי לפעילות חינוכית ותרבותית. ורק עצי הוושינגטוניה עוד מספרים את סיפורו של המקום, אם אך תרצו להקשיב להם.

וושינגטוניה חסונה חוות אטינגון, , סגולה 3 רח' סוטין

40

41

צלם לא ידוע | שדרת עצי וושינגטוניה ותמר ברחוב שפירא

מרים סלור בנאור (משמאל) ודינה חפץ, מנצלות רקע עץ ארכיון | בערך 1918 לצילום, פלד רוני ויהודה

צילום: בן נעם | שרידי כרם זיתים ברחוב פיק"א

בתי ראשונים ברחוב רוטשילד ולצדם כבר צילום: בן נעם | צומחים ברושים

בית הקברות הישן של גבעת השלושה בצל צילום: צבי שויץ | הפיקוס הבנגלי, כיום בנווה עוז

צילום: בן נעם | נטיעת עצים בגן המייסדים

המשתלה של אברהם ינובסקי, רחוב חובבי ציון ארכיון משפחת ינובסקי | פינת רחוב רוטשילד

ילדים משחקים בצל צילום: קרן אור | אקליפטוס

צילום: בן נעם | גן המייסדים

מבט מרחוב רוטשילד על שרידי כרם הזיתים שניטע בימי צילום: בן נעם | הברון. ברקע - כפר גנים וגבעת השלושה

אלון מורה

מי שמציץ מרחוב קפלן לחצר של סמינר שיין, יכול זהות כמה נציגים של עצים שצומחים בר בחורש הים תיכוני שלנו. ומי שייכנס, אם רק יצליח, יגלה ממש חורש קטן, שנטע כאן הגנן אריה דוברון. במיוחד משך את תשומת ליבנו אלון התבור היפה, הצומח ליד הבניין הראשי של הסמינר. זהו עץ בעל גזע חסון, שמצמיח שלושה בדים מטרים בערך. אלוני תבור יצרו בעבר 10 גדולים ונוף רחב שמגיע לגובה יערות גדולים בשרון ורק שרידים מעטים נותרו מהיער המפואר הזה. העץ היפה שבסמינר שיין, ועוד פרט יפה של אלון התבור הנראה היטב מרחוב קפלן, מזכירים במשהו את העבר המפואר של יערותינו, על אף שניטעו בידי אדם ולא בידי שמים. איננו יודעים מתי בדיוק ניטעו העצים. סמינר שיין נמצא על אדמות .1934 החווה החקלאית של פתח תקווה, שהחלה לפעול כאן בשנת , כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה ופסקה העלייה 1939 בשנת מאירופה, גבר המחסור במורים, ובחווה נוסד סמינר למורים של זרם זכה הסמינר 1947 העובדים, שהתמחה בלימודי טבע וחקלאות. בשנת במקום משלו. האדריכל אריה שרון החל לבנות אז את המבנה המרכזי של הסמינר, בית מרשים בסגנון באוהאוס. יש להניח שפחות או יותר באותו זמן ניטעו העצים בגן הסמינר. ) היה גנן בעל שאר רוח לא רק בזכות העצים 1999 – 1906 אריה דוברון ( שנטע. הייתה בו תשוקה עזה לציורים של ציירים ישראלים. האיש שראה עצמו עבד לאומנות, צבר אוסף מרשים של ציורים ממיטב יצירות למוזיאון פתח תקווה 134 אומני הארץ, ואף תרם ממנו יותר מ־ לאומנות, ואלמלא עשה כן, היינו מאבדים את היצירות האלה. אריה נספה בשרפה שהשתוללה בביתו כאשר ישן, וכל היצירות שנותרו ברשותו עלו באש. סמינר שיין הוא כיום בית ספר ארצי לעובדי חינוך ונוער, המוכר כאתר מורשת לשימור היסטורי.

אלון התבור 42 סמינר שיין, קפלן

44

45

עץ הארבעה

עץ אקליפטוס גדול ניצב בפינת כיכר המייסדים, בצנטרום של פתח תקווה, מצל על ברזייה שמרווה את צמאונם של עוברים ושבים. כדרכם של עצים ותיקים, גם לעץ זה יש סיפור מיוחד שלו. שמענו על כך מצביה לבובי, בעבר חברת מועצת העיר. אביה, אהרון רובינשטיין, שנה. 11 הוא שנטע את העץ במו ידיו כשהיה בן הדפה פתח תקווה בשארית 1921 במאי 5 הימים ימי פרעות תרפ"א. ב־ כוחותיה מתקפה אכזרית של מאות ערבים. ארבעה נהרגו: אבשלום גיסין, זאב אורלוב, חיים צבי גרינשטיין ונתן רפפורט. למחרת, כשחזרו בני המושבה מהלוויה, תפס "סלור הזקן", מודד הקרקעות המפורסם מפתח תקווה את אהרון הצעיר ואמר לו: "קום אהער יינגעלע" (בוא הנה ילד). "אני לא יודע כמה זמן נשאר לי לחיות. בוא תעזור לי לנטוע עץ לזכר הקורבנות". במאי הוא שתל אותו בקצה 6 סלור נתן לילד שתיל של אקליפטוס וב־ נחלת המשפחה, ממש ליד הבאר של המושבה. הברזייה שנמצאת כיום בכיכר מציינת את המקום שבו הייתה הבאר. ומה שהיום כיכר, היה בשעתו שדה חרוש, שבו חרש יהודה ראב את התלם הראשון בפתח תקווה. סלור ציווה על הנער לשמור על העץ ולהשקות אותו במים מהבאר. במשך שנים רבות סיפר אהרון שלשם השקיית העץ בראשית דרכו השתמש בקופסה ריקה של שימורי בוליביף שהשליך אחד החיילים האוסטרלים ששהו במושבה. הנער שמר על העץ שלו במסירות, נלחם גם בעדרי העיזים של הבדואים שבאו להשקות במי הבאר את צאנם. מאוחר יותר עשו את כיכר המייסדים לגן ציבורי. עצי אקליפטוס אחרים שהיו בו נכרתו. ושוב הלך אהרון, הפעם כאדם בוגר, ונלחם כדי להציל את העץ של ארבעת גיבורי פתח תקווה, המפאר את כיכר העיר עד ימינו אלה.

אקליפטוס המקור כיכר המייסדים, לצד רח' חובבי ציון פינת פינסקר

46

47

הש.ג. של רבין

בראשית שנות האלפיים היה עץ השקמה הזה נקודת ציון לכל מי ששוטט במרחבי הפרדסים הנעזבים של פתח תקווה. בימינו אלה, כשהמכוניות שועטות בסמבטיון השוצף של דרך רבין, ספק אם מי מנוסעיהן נותן את ליבו לעץ השקמה הנהדר שבצד הדרך. בדיוק במקום הזה קבעו המתכננים שרחוב חדש על שמו של יצחק ויטנברג יתפצל מדרך רבין. בדרך כלל זהו גזר דין מוות לכל עץ שצומח במקום. לא כאן. המתכננים הצטוו לשמור על העץ, הוסיפו כמה קווים בתוכנת המחשב, הטרקטורים פילסו את הקרקע שמסביב לשקמה והותירו לה מרחב מחיה קטן – אי תנועה מוגבה ממפלס הכביש. מי שיוצא מרחוב ויטנברג לדרך רבין חייב לעבור קודם על פני העץ השומר בשער, רגע של נחת לפני המשך הנסיעה. כדי ליהנות מהעץ הנהדר הזה במלוא תפארתו צריך לעלות אליו לרגל ופשוט להסתובב סביבו. לא פחות משמונה גזעים מרכיבים את העץ, המוסיף אופי ויופי לצומת. אנחנו מאמינים שהשקמים בארץ ניטעו כולן בידי אדם. קצב הצמיחה של השקמה אינו תואם את האקלים שלנו. העץ פעיל בעיקר בקיץ, כאשר הטבע אצלנו עושה הפסקה ומחכה לימות הגשמים. במזרח אפריקה, מולדת השקמה, העצים צומחים בגדות נחלים ולכן אין להן שום בעיה להעביר את עונת הצימוח לקיץ. בנוסף על כך, עצי השקמה אינם יוצרים בארץ זרעים, משום שהחרקים המשמשים להם מאביקים אינם מתקיימים בישראל. המסקנה המתבקשת היא שעצי שקמה אינם מסוגלים להתרבות בישראל בכוחות עצמם. מי שתל כאן את השקמה? קשה לדעת. מצד שני, קל לדעת מדוע. השקמה הייתה נפוצה בעבר בצִִדי דרכים ובגבול חלקות חקלאיות במישור החוף, מעניקה לעוברי אורח רעבים צל נדיב, פירות עסיסים ועץ לבנייה. מה עוד אפשר לבקש מעץ אחד? בעמוד משמאל מוצגות הגמזיות, פירות השקמה. ממראה העץ תוכלו ליהנות בכפולת העמודים הבאה.

שקמה דרך רבין פינת ויטנברג

48

49

השקמה בדרך רבין במלוא תפארתה

עץ היחידה

פיקוס השדרות הוא עץ גדול מטבע בריאתו, ולכן לא התפלאנו למראה העץ הגדול ששוכן במה שהיה בעבר מחנה סירקין. בכל זאת יש בו משהו שראוי לציון. צורתו ההרמונית המושלמת מושכת את העין ואת הלב. העץ שולח ענפים עבים לכל העברים ומצל על חצר גדולה. משני צדי החצר נמצאים מבנים חד־קומתיים. עוד מעט נגיע אליהם. פיקוס השדרות הוא עץ ירוק עד שצומח בר בהודו, סרילנקה, מלזיה 19 ואוסטרליה. העץ צומח במהירות לממדים גדולים, וכבר במאה ה נחשב לעץ נוי מבוקש שניטע בשדרות ובגנים ברחבי העולם. אלינו , בימי המנדט הבריטי, 20 העץ הגיע במחצית הראשונה של המאה ה־ כמו מיני עצים רבים שהבריטים העבירו ממקום למקום ברחבי האימפריה שלהם. זה היה עץ שדרות אידיאלי, ראו רחוב רוטשילד בפתח תקווה (עד ). באותן שנים הגיעו איכשהו לארץ הצרעות הזעירות 70 שנות ה־ שמאביקות את הפרחים של העץ והתוצאה הייתה המוני פירות עסיסיים שנושרים לארץ ומלכלכים את כל מה שנמצא מתחת להם, בעיקר מרצפות ומכוניות. והוא נודע 1941 חזרנו למחנה סירקין. הבריטים בנו את המחנה בשנת Royal Air Force Petah אז, לא להאמין, כשדה תעופה פתח תקווה ( של חיל האוויר 101 ). לאחר מלחמת העצמאות שכנה כאן טייסת Tikva ובית ספר לטיסה של החיל. המחנה ידע גלגולים רבים. באחד מהם, בביתנים שמסביב לפיקוס שלנו, שכן המחנה של "היחידה". בעבר הס היה מלהזכיר את שמה, שעבר בלחישה מפה לאוזן: סיירת מטכ"ל. מעניין אלו סודות שמע העץ הזה. נערך טקס פרידה למחנה סירקין. התכנון הוא לבנות פה 2023 בשנת יחידות דיור. המבנים ההיסטוריים, ובכללם עץ הפיקוס שלנו, 12,000 יישמרו. העץ נמצא בצד הצפוני־מערבי של המתחם, אין טעם להסביר בדיוק היכן, כי בקרוב ישתנה מראה המקום ללא היכר.

פיקוס השדרות מתחם מחנה סירקין לשעבר

52

53

חומת צל

חמישה עצי פיקוס השדרות צומחים בלב החווה החקלאית של פתח תקווה. פיקוס השדרות, מטבע בריאתו, הוא עץ שצומח במהירות לממדים גדולים. לכן, בדרך כלל נוטעים אותם במרחק סביר זה מזה, כדי שלא יסתכסכו ביניהם. אבל כאן, חמשת העצים צומחים די קרוב זה לזה, ויוצרים ביחד חומה ירוקה וגבוהה. אין פלא שלא מעט סדנאות והתכנסויות נעשות בצל הנדיב שהעצים האלה מספקים. עצי הפיקוס האלה ניטעו בשנים הראשונות להקמת החווה, שנוסדה כבית ספר של זרם העובדים. זו הייתה מסגרת המשך 1934 בשנת ל"בתי החינוך לילדי העובדים", כך כונו לפני הקמת המדינה בתי הספר היסודיים של הסתדרות העובדים הכללית, שדגלו בחינוך ציוני סוציאליסטי. ועוד דבר. הנכנסים לחווה עוברים בדרכם לעצי הפיקוס בשדרת עצים נוספת של עצי וושינגטוניה וגרווילאה. ה"מעורב המלאבסי" הזה היה מקובל בימי המנדט והוא שרד בעוד כמה מקומות, למשל בחצרו של ) ובמקומות נוספים ברחבי הארץ 20 השומר אברהם שפירא (רח' הרצל מאותם ימים. שדרת העצים הובילה לעבר קיבוץ גבעת השלושה הישן (מול בית יד לבנים) ושרידים ממנה קיימים גם בימינו ברחוב ארלוזורוב. שדרות מעין אלו אפיינו בתי ספר וחוות חקלאיות מתקופת היישוב. בשנת שנה לייסודו של בית הספר החקלאי, קראה עיריית 80 , במלאות 2014 פתח תקווה לשדרה על שם רוזה כהן, יוזמת הקמת בית הספר שבשעתו נקרא על שמה. רוזה כהן הייתה אמו של יצחק רבין, שנמנה עם תלמידי בית הספר, לפני שעבר לכדורי. בית הספר נסגר במלחמת העצמאות ורבים מתלמידיו הצטרפו לפלמ"ח. כיום פועלת כאן חווה לחינוך חקלאי ולימודי סביבה לילדי פתח תקווה. החווה הוכרזה אתר מורשת לאומית, לתפארת מדינת ישראל.

פיקוס השדרות החווה החקלאית, קפלן

54

55

העץ זהב

העץ שבצילום אכן איננו מרשים במיוחד, אבל דווקא הוא וחבריו שינו לגמרי את גורלה של המושבה פתח תקווה. היה זה יהושע שטמפפר שזיהה את הצלחתם של פרדסני יפו הערבים והחליט גם הוא לגדל עצי הדר. אלא מה? כדי לגדל פרדס צריך לחצוב באר ולחכות חמש שנים עד שאפשר לקטוף יבול של ממש וכל זה עולה כסף רב. לשטמפפר לא היה ההון הדרוש להרפתקה הכלכלית ולכן צירף אליו שני שותפים, את יהושע סמואל ואת הבנקאי הירושלמי דוד פינשטיין. פרדס ובו תפוזי שמוטי ומכאן הכול צמח 1897 השותפים נטעו בשנת נוסדה בפתח תקווה אגודת "פרדס", 1900 בקצב מסחרר. בשנת ובאמצעותה השתפרו הידע החקלאי ושיטות שיווק הפרי. בפתח תקווה נולדה קבוצת האריזה העברית הראשונה, "אורזי פתח תקווה", וכאן השתמשו לראשונה בנייר אריזה ספוג בדיפיניל, למניעת ריקבון במשלוחים לחו"ל. מכונת הדפסת נייר האריזה, מהנדירות שנותרו בעולם, שוחזרה ומוצגת במקום שבו פעלה, בבית הדפוס שבחצר רחוב (הביקור בתיאום מראש). 14 – 12 חובבי ציון השתרעו 1914 פתח תקווה נעשתה לאם הפרדסנות העברית. בשנת דונם, כשני שלישים מפרדסי היהודים 5,800 פרדסי המושבה על פני בארץ ישראל. ענף הפרדסנות נעשה מקור החיים של מושבות יהודה, ושל רבים מפועלי העלייה השנייה שהתפרנסו ממנו בראשית דרכם. פרדסי פתח תקווה אינם עוד עימנו. נותרו רק עקבותיהם. תוכלו למצוא ), ליד הירקון 10 עצי הדר ותיקים ברחוב רוטשילד, בגן קופמן (רח' ניר ואף בגינות בתים משותפים. חורשת יקירי התעשייה שבסגולה, לצד ), היא חלק מפארק חדש שנמצא 38 טיילת נחל שילה (רח' מודיעין בתהליך התהוות. שמחנו לגלות שעיריית פתח תקווה מכירה תודה לעץ ונטעה לצד הפרגולות והמדשאה בוסתן ובו עצי הדר.

תפוז פינות שונות ברחבי בעיר

56

57

החזון: צל עצים

חזון העיר פתח תקווה מדבר על עיר פורצת דרך, המקדמת עשייה משמעותית המעניקה חוויה אורבנית איכותית. לשם הגשמת החזון יש להמשיך בעשייה ובפיתוח, ובה בשעה לפעול ליצירת איכות חיים וסביבה נאותים, המאפשרים פעילות תוססת במרחב האורבני. אין זה סוד שהעולם מתחמם והצפי הוא שהטמפרטורה בערים תלך ותעלה. מצב זה מעמיד אתגר למציאת פתרונות הסתגלות למשבר האקלים, שיאפשרו לעיר לתפקד באופן מיטבי ויעניקו לתושביה איכות חיים גבוהה. העיר פתח תקווה מקדמת מספר פתרונות, ובהם הצללה באמצעות עצים, שהוא אחד הפתרונות הטובים והיעילים. תראו מה עצים יודעים לעשות: הם משחררים אדי מים לאוויר, מצננים אותו ויוצרים סביבה נעימה וקרירה להולכים ושבים ברחוב; עצים מספקים מזון ומחסה לחרקים וציפורים ובכך תורמים למגוון הביולוגי של העיר; הם ממתנים את זרימת מי הגשם ברחובות על ידי השהייתם בגומות העצים; קולטים גזי חממה (פחמן דו חמצני) ופולטים חמצן; מעודדים הליכה ברגל ומפחיתים בכך את זיהום האויר ממכוניות; וכל אלה ביחד תורמים למסחר ולחיים החברתיים במרחב הציבורי. בתקופה זו של תהליכי התחדשות עירונית נרחבים ובנייה אינטנסיבית בפתח תקווה, האתגר של שימור העצים הקיימים בעיר גדול שבעתיים. לפיכך, עיריית פתח תקווה יזמה תוכנית אסטרטגית להצללה ולקירור באמצעות עצים. מטרת העל היא הגדלת הכיסוי של חופת העצים בעיר. התוכנית מדגישה את חשיבותם של העצים הקיימים ואת הצורך בנטיעת עצים חדשים, שואפת להציב יעד של כמות עצים שתתווסף ליער העירוני בכל שנה, ומכוונת למציאת שיטות טיפול וניהול באמצעים טכנולוגיים מתקדמים. התוכנית תשולב בכל תהליכי התכנון, הרישוי והביצוע לרווחת תושבות ותושבי העיר כולם.

אליאנא סובול סגנית מנהלת אגף איכות הסביבה עיריית פתח תקווה

58

59

61

2