אור עקיבא | המקומון הקהילתי בעיר

הספר שטרם נכתב: מאת אבישי מזרחי כשההיסטוריה הופכת לתנ”ך /

שאלתי “לאיזה פרק בתנ”ך הייתם רוצים להשתייך?” לא מזמן קבוצת תלמידים. יש משהו במפגש עם דור העתיד שמכריח אותך להביט אל מעבר לאופק המיידי, אל הנצח. התשובות לא איחרו לבוא, צבעוניות ומרגשות: תלמידה אחת רצתה להציץ אל מסתורי בראשית; תלמיד אחר ביקש לנשום את האוויר הנקי של דור המבול ברגע היציאה מהתיבה; היו שרצו לעמוד למרגלות הר סיני או לחצות את הים שנקרע לשניים. כל אחד בחר במופת של גבורה או בהתגלות אלוקית ששינתה את פני האנושות.

יציאת מצרים; אנחנו כותבים את הפרק הבא.

, היא המעבר 2026 יציאה לחירות, במושגים של מהיותנו “אובייקט” – עם שנתון לחסדי גורלו או לאיומי אויביו – להיותנו “סובייקט”, עם ריבון שמעצב את גורלו במו ידיו, בנחישות ובאמונה. הניצחון על שלטון הרשע האיראני והשינוי הדרמטי במזרח התיכון אינם רק הישגים צבאיים; הם ביטוי לחירות המחשבתית של עם שהחליט שאינו מוכן להיות משועבד עוד לפחד.

כאיש חינוך, אני רואה במלחמה הזו שיעור עצום בחוסן. ראינו איך בתוך השבר הגדול צמחה רוח של אחדות וערבות הדדית שהפתיעה אפילו אותנו. זהו הנס המודרני שלנו – לא רק טילים שנבלמו בשמיים, אלא לבבות שנפתחו זה לזה בקרקע. אנחנו חיים באירוע בסדר גודל תנ”כי. בעוד מאות שנים, צעירים יהודים ילמדו על התקופה הזו ביראת קודש. הם יקראו על דור המילואימניקים שנטש הכל ויצא להגן על הבית, על הנשים שעמדו בחזית העורף, ועל הנס הגלוי של הפיכת האיום הקיומי להזדמנות היסטורית. השנה, כשנפתח את

אבל אז עשינו תרגיל מחשבתי הפוך. ביקשתי מהם לדמיין מורה בעוד שנה, עומד מול 500 תלמידיו ושואל את אותה השאלה: “באיזה פרק בתולדות עם ישראל הייתם רוצים להיות?”. “אני,” אמר אחד התלמידים בביטחון, “הייתי רוצה להיות שם, במלחמת ‘חרבות ברזל’. הייתי רוצה להיות חלק מהתקופה של ‘עם כלביא’, של שאגת הארי הישראלי”. הוא תיאר בהתלהבות את מה שאנחנו, בתוך האבק והקושי, לפעמים שוכחים לראות: איך אומה קטנה, תשעה מיליון יהודים על פיסת ארץ צרה, התייצבה מול ראש התמנון האיראני – מדינת הטרור

הדלת לאליהו הנביא, נדע שזה לא רק פרק אחד בתנ”ך שנוסף לקורות חיינו. זהו ספר שלם, “ספר הגאולה והחירות”, שכל אחד מאיתנו הוא אות בו. נצא מהחג הזה מורמי קומה, לא כעבדים משוחררים, אלא כבני חורין הבונים את ביתם ואת עתידם מתוך עוצמה וביטחון.

הגדולה בעולם – וערפה אותו. איך המדינה הזו, שרבים הספידו, הצליחה להכריע חזיתות רבות, להוביל מהפכות אזוריות ולרתום את המעצמה הגדולה בתבל לעמידה איתנה לצידנו. בליל הסדר הקרוב, כשאנו קוראים “והיא שעמדה לאבותינו ולנו”, המילים הללו יקבלו משמעות פיזיקלית כמעט. אנחנו כבר לא רק קוראים על

פסח כשר ושמח, של חירות אמיתית וניצחון הרוח.

27

27.3.2026 | ט’ ניסן תשפ”ו

המקומון הקהילתי בעיר