אור עקיבא | המקומון הקהילתי בעיר

המרא דאתרא, הרב אליהו אילוז שליט”א העברת הלפיד / בליל הסדר, כאשר נשב כולנו סביב השולחן ונקרא את ההגדה, יעביר כל אב לבנו את לפיד היהדות, את סיפור יציאת מצרים כפי שנמסר מפה לאוזן, דור אחר דור, עד ימינו. אמנם מצות סיפור יציאת מצרים אינה דווקא לבנו אלא גם לעצמו, וכמו שאמרו בגמרא במסכת פסחים (קט”ז ע”א): “תנו רבנן, חכם - בנו שואלו, ואם אינו חכם - אשתו שואלתו, ואם לאו - הוא שואל את עצמו, ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות הפסח - שואלין זה לזה מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות”. השנה למצות זכירת יציאת מצרים בליל פסח, שבכל השנה יש מצוה להזכיר לעצמו ולא צריך לספר לבנו ואילו בליל פסח יש מצוה לספר לבנו. אמנם אם אין לו בן, צריך לפחות לספר לעצמו. והאור החיים הקדוש (שמות י”ג ח’) למד שאם אין לו בן צריך לספר לעצמו מתוספת המלה “לאמר”, וז”ל: “להיות שאמר ‘והגדת לבנך’, תינח אם יש לו בן, אם אין לו בן יהיה פטור? תלמוד לומר ‘לאמר’, שעל כל פנים צריך להגיד אפילו בינו לבין עצמו”. אלא שהקשה האור החיים הקדוש שכיון שיש מצוה לספר גם לעצמו, אם כן מדוע כתבה התורה “והגדת לבנך”, וכתב וז”ל: “אפשר שירמוז באומרו ‘והגדת לבנך’, שאם יגיד הגדה

ובאמת צריך ביאור מנין למדה הגמרא שיש מצוה לספר אף לעצמו, והרי הציווי בתורה מתייחס רק לבנו, כמו שנאמר ביום ההוא לאמר בעבור זה לבנך (שמות י”ג ח’) “והגדת עשה לי ה’ בצאתי ממצרים”. והנה הרמב”ם (הלכות חמץ ומצה פ”ז ה”א) כתב וז”ל: “מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמישה עשר בניסן, שנאמר ‘זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים’. ומנין שבליל חמישה עשר? תלמוד לומר ‘והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה’, בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך”. וביאר דבריו במנחת חינוך (מצוה כ”א) וז”ל: “באמת שני הפסוקים משלימים דין המצווה, דאי מפסוק ‘זכור’ הוה אמינא כמו דבכל יום מזכיר יציאת מצרים בפני עצמו ואינו מודיע לבנו הכי נמי בליל ט”ו, ואי מפסוק ‘והגדת’ הוה אמינא דווקא אם יש לו בן או אחר עמו לספר אבל אם הוא יחידי אינו מצווה. על כן הביא הפסוק דזכור דגם בפני עצמו מצוה להזכיר”. ומבואר שיש חילוק בין מצות זכירת יציאת מצרים בכל

האמורה בענין - יזכהו ה’ שיגיד לבנו”. ויש כמה מגדולי ישראל שנותנים סגולה זו כדי להפקד בבנים - לומר ההגדה בכוונה. ולפי דברי האור החיים משמע שאין מצוה מיוחדת לספר לבנו, וגם אם מספר לעצמו יצא יד המצווה כהלכתה. אמנם מדברי המנחת חינוך מבואר שעיקר המצווה היא לספר לבנו, ורק כשאין לו בן - יספר לעצמו. ולפי זה אם יש לו בן ובכל זאת מספר לעצמו - הסיפור לבן מעכב. ומדוע באמת יש חשיבות כה רבה להעביר את סיפור יציאת מצרים לדורות הבאים? מצות סיפור יציאת מצרים אינה רק סיפור היסטורי, אלא יסוד ושורש האמונה, ומלבד שיש חשיבות ללמוד ולהפנים זאת לעצמו, יש חובה גם להנחיל זאת לדורות הבאים. וכפי שכתבה התורה בתחילת פרשת בא (י’ ב’) “ולמען תספר באזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי במצרים ואת אותותיי אשר שמתי בם וידעתם כי אני ה”.

בס”ד

לקהל לקוחותינו, לתושבי אור עקיבא והאזור ולכל בית ישראל ברכת חג אביב פורח, כשר ושמח צמיחה ולבלוב, ברכה והצלחה

עו”ד שלום שבתאי מגשר ונוטריון

עו”ד איה כפיר מגשרת ונוטריון

עבודה | נזיקין | צוואות וצווי ירושה | משפחה | מקרקעין 0505-299736 בית הקשתות

משרד עורכי דין ונוטריון כפיר את שבתאי

11

27.3.2026 | ט’ ניסן תשפ”ו

המקומון הקהילתי בעיר