אור עקיבא | המקומון הקהילתי בעיר

שחיתות שלטונית היא חרפה אתית שאין עליה סליחה בחינת הפער שבין עוולות השחיתות המוניציפלית לבין תפיסת הצדק האבסולוטית שהנחיל השופט אדמונד לוי ז”ל

מאת: רונן צדקי

ביקש בענישה המחמירה שהשית על הנבחרים שחטאו, לבצר מחדש את אמון שולחיהם שנרמס. מי שנודע במצפונו המשפטי החד, שב והבהיר באופן שלא משתמע לשתי פנים: השליחות שבשירות הכלל היא פיקדון מקודש, ולא נחלה פרטית מופקרת וחסרת גבולות למחזיקים בה. כמי שצמח בפריפריה חברתית, לוי היטיב לזהות כי ארשת פניו היהירה של בעל השררה אינה אלא מסך עשן, המסתיר תחתיו פגיעה אנושה ומתמשכת דווקא במעוטי היכולת, שקולם נאלם בלשכות הממוזגות של המנגנון הממסדי.

בין כותלי בתי המשפט הולכת ומתפתחת לאחרונה תופעה מדאיגה, המשרה תחושת מיאוס בקרב הצופים בה. ראשי רשויות העומדים לדין בגין עבירות טוהר מידות חמורות, פוסעים אל דוכן הנאשמים בחיוך רחב ובחזות זחוחה וחסרת עכבות. אין מדובר בביטחון פנימי בצדקת הדרך, כי אם בביטוי מובהק לקריסת הבושה האלמנטרית המתבקשת. בעוד האזרח הנורמטיבי ניגש אל היכל הצדק בחרדת קודש, אותם פוליטיקאים סיגלו לעצמם חסינות רגשית מלאכותית, כעין אקט ציני של ביטול

וזלזול, אל מול כובד החשדות ה פ ל י ל י י ם התלויים כנגדם. אולם, נוכח כתב אישום המגולל פרשיות שוחד ושיבוש הליכי משפט, המופע הראוותני הזה הופך למיצג צורם של עזות מצח צרופה. מתברר כי מגדלי הפאר ומיזמי הענק, אותם הקימו

שיקום התשתיות הנורמטיביות של המערכת המוניציפלית לא יושלם אלא באמצעות מאמץ אקטיבי ונחוש. מימושו מחייב הפסקה מוחלטת של ההשלמה עם המציאות המקוממת, ולצד זאת, פעולה מכוונת לשבירת מעגל האדישות

המשתק. קלקול מידות במנהל המקומי איננו “תוצר לוואי” של פיתוח נמרץ ורווי אינטרסים, כי אם איום אסטרטגי על חוסננו האזרחי. מחובתנו להבהיר לכל נושא משרה הכרוכה באחריות ציבורית, כי שחיתות שלטונית רחוקה מלהיות גזירת גורל שנקבל בהכנעה רופסת, אלא חרפה אתית שאין עליה סליחה ומחילה. טוב יעשו שומרי הסף באם יאמצו לליבם את “סטנדרט אדמונד לוי”, ויגבו מחיר כבד ומרתיע מאותם “נאמנים” שהבאישו ומעלו. שכן, לבגידה בציפיות הבוחרים הבסיסיות יש חותם של גנאי מוסרי ופלילי, כזה ששום מסכת עליצות מאולצת או מפגן ראווה לא יצליחו לטשטש לעולם.

הקברניטים כסמל ליומרה ועוצמה, אינם נשענים על יסודות של בטון ופלדה, אלו ניצבים על תשתית רעועה של סאוב מקומי וריקבון מוסרי. השפל הערכי מעמיק שבעתיים עם חשיפת הדרך שבה הפכו מפעלי חסד וסיוע לאוכלוסיות מוחלשות למטבע עובר לסוחר בידי עסקנים חסרי רסן. מציאות עגומה זו היא תולדתה של הנהגה ריכוזית ודורסנית, שמחקה בבוטות את הקו המפריד בין הקופה הציבורית לבין רווחתם האישית של האוחזים בהגה. במענה הולם לארוגנטיות המתריסה הזו, על זרועות האכיפה להישיר מבט אל דמותו של אדמונד לוי ז”ל. השופט המנוח, שהיה ידוע כלוחם צדק נטול מורא,

21

27.2.2026 | י’ אדר תשפ”ו

המקומון הקהילתי בעיר