אור עקיבא | המקומון הקהילתי בעיר

אבישי מזרחי מאת: דוקטור, תציל אותי! /

הדוקטור היחיד שעשה דוקטורט כדי להוכיח למה הפציינטים שלו לא חולים” והיה בזה משהו נוגע ומרגש.

זהו, עכשיו זה רשמי, דוקטור. בשעה טובה אחרי שש שנות מחקר קיבלתי את אישור הועדה לתואר שלישי בבר אילן על אישור הדוקטורט. המסע הזה נולד בעקבות אחי הצעיר והאהוב דוד, שהרעיד אצלי נימי נפש דקים, למענו, למען תלמידיי ולמען בשורתה של תורה יצאתי לדרך. המחקר הזה נכתב ברעדה. הומוסקסואליות והלכה זו כמעט התנגשות חזיתית, בין הפרט לכלל, בין מסורת לחידוש, בין קשב עמוק לסבל האנושי לבין ערכי הנצח. הטיפול המחקרי בזירה הזו הוא אתגר גדול. כשקראתי את המשפט הבא מבין חוות הדעת של השופטים משהו בי נרגע: “החיבור מתייחד ברגישות, ביסודיות ובאומץ נרטיבי ומחקרי, תוך שימור כבוד למסורת ההלכתית לצד ביקורת חדה וצלולה.” שש שנים חלפו מאז יצאתי לדרך, ברקע קורונה ומלחמה ומשפחה שגדלה לצד המסע הזה. תשמעו סיפור, יום שישי, מוריד את המתבגר בפתח המספרה. המתבגר: אבא, אני עושה תספורת מדורגת. אני (בחיוך): אתה יכול להישאר לישון במספרה, יש תספורות שלא נכנסות הביתה המתבגר: אם הייתי אומר לך שאני הומו היית מקבל אבל תספורת מדורגת לא?! זה היה חמוד. צחקתי. אבל הייתי חייב להשיב: אתה מבין את ההבדל, זו בחירה וזו לא. המתבגר מהרהר ואז שולף: אבא, אני נמשך לתספורת מדורגת...

אני איש חינוך. בתוך עמי אנכי יושב. יש שבועות שאני מקבל פניות מדי יום והלב נשרף מכאב וחמלה ואהבה. הכי קל להגיד “צריך עיון” או “אין פתרון”. אך יש אנשים שאלו חייהם. הם לא סוגיא תיאורטית, הם החיים עצמם. אמר לי פעם תלמיד הנמשך לבני מינו “אני רואה איך רבנים הופכים עולמות בשביל עגונות וממזרים, כדי להתיר אישה לבעלה, וכדי להכניס גרים תחת כנפי השכינה ורק אותנו הם שכחו?! למה הם לא מתאמצים ומזיעים בשבילנו?”. למען הנערים הללו יצאתי למסע המחקרי, ביקשתי לצלול אל עולם בית המדרש ולהבין מה הוא מציע לתלמידיו. יתכן ואין עוד תשובות הלכתיות המניחות את הדעת ללמדן הישר ולפוסק ההלכה, אך כמחנכים יש לנו אחריות על נפשות פצועות, החובש בשטח לא יכול להפקיר את הפצוע המדמם כי בקבינט עוד לא הכריעו. עד שלא נחווה התגלות אלוקית שתבהיר לנו את רצונו יתברך בנושא הזה - נמשיך לחפש בנרות בתוך ההלכה שבילים המאפשרים לשמור על חייהם הפיזיים של המתמודדים ולא פחות מכך על חייהם הרוחניים. למענם ולמען תורתנו בשורתנו הקדושה, הנצחית, שלא תהא מוחלפת.

המסע האישי שלי פגש אותי במעגלים רבים, הוא פגש את המשפחה שלי ואת הסובבים אותי. ולא פעם היו מחירים כבדים אישיים ומקצועיים בשל הנושא הנפיץ. יצאתי לדרך מורכבת מלאת מהמורות, ביקשתי לתת פה, לייצר שפה ובעיקר תקווה. זו הייתה המוטיבציה לעבודת הדוקטורט שלי, וזו המוטיבציה להשתלמויות המחנכים בנושא שבאו בעקבות המחקר. כתב לי חבר לא מזמן “אתה בעצם

23

12.12.2025 | כ”ב בכסלו תשפ”ו

המקומון הקהילתי בעיר