אור עקיבא | המקומון הקהילתי בעיר

אבישי מזרחי מאת: / לא כך שאלנו

הזה מציף שוב בעוצמה רבה את הפציעות הנפשיות של המלחמה הזו (הנתונים הרשמיים מדברים על כמאה אלף פצועי נפש בעקבות המלחמה). כחלק מדיני המלחמה משרטטת התורה ארבעה מצבים המקנים פטור משדה הקרב: ֞ישׁ �ִ֞ ֽי־ה ָָא �ִֽ ר מ �ֹֹ ֣ם לֵֵאמ �ָ֣ ם אֶֶל־הָָע � ְׁטְר ִִי �ֹּֽׁ וְְדִִבְּּ֣ר֣ו הַַש ֖ךְ �ֵ֖ ֽיִִת־חָָדָָש וְְל ֹ֣֣א חֲֲנָָכ ֔֔ו יֵֵל �ַֽ נָ֤ה ב �ָּּ� ֨ר ב �ֶׁ֨ א ֲֲש פ ֶּּן־יָָמו ּת֙֙ ֹו �֑֑ ל ְְב ֵֵית ֣ב �ֹׁ֣ ו ְְי ָָש ֖ר �ֵ֖ ֥יש אַַח �ִ֥ ו ְְא ֔ה �ָ֔ ב ַּּמ ְִּּלְח ָָמ

אני מציץ בתפילות השנה הקודמת והלב מתרחב

הגליל החרב והנטוש שב לפרוח, בני הדרום שבו לגבולם, זרועות התמנון האימתניות נגדעו ואפילו ראשו הותז. חטופינו שבו לביתם, רוב חללנו הוצאו מידי האויב האכזר והובאו לקבר ישראל.

זה אירוע בסדר גודל תנ”כי, לא פחות! אך כמו חוני המעגל אנו נדחקים במעגלנו, לא כך שאלנו, רבנו של עולם, לא בדם חיילנו, לא בנפשות פצועות ושותתות כאב. בקשנו ישועה רכה, מהירה, ולא מדממת. ביקשנו שזה יבוא באהבה, מתוך אחדות גדולה ולא תוך כדי סכסוך פנימי בלתי פוסק. אנא רבונו של עולם הודע שיש לך אהובים בעולמך. הושיעה את עמך וברך את נחלתך ורעם ונשאם עד עולם. אנא השב עד אחרון חטופינו, נצח נצחוננו, הכה באויבנו, רפא את שברינו, נחמנו, חבקנו, חבר בינינו. באהבה. אנא כתבנו בספר חיים למענך אלוקים חיים. ואולי גם אנו צריכים להתבונן בעצמנו פנימה, ולומר לעצמנו איך יכול להיות שרבונו של עולם עוקר הרים בשבילנו, מסייע לנו לעשות את הבלתי יאומן ולנצח בשבע חזיתות, בחלק מהן תוך ימים בודדים. ובמקום להיות בהודיה אינסופית אנחנו ממשיכים להתכתש בינינו. אנחנו מוכרחים

֥ע �ַ֥ ֞יש אֲֲשֶׁׁר־נָָט �ִ֞ ֽי־ה ָָא �ִֽ ֽנּוּ׃ וּמ �ֶֽ י ַַח ְְנ ְְכ ֣ב �ֹׁ֣ ֖ך וְְיָָש �ֵ֖ ֙רֶֶם וְְל ֹ֣֣אחִִלְּּ֔ל ֔ו יֵֵל �ֶּ֙ כ ֔ה �ָ֔ ֙ת בַּּמְִּּלְחָָמ �ּ ֹו פֶּּן־יָָמו �֑֑ ל ְְב ֵֵית ֞ישׁ �ִ֞ ֽי־ה ָָא �ִֽ ֽנּוּ׃ וּמ � ֖ר י ְְח ַַל ְֶּּֽל �ֵ֖ ֥יש אַַח �ִ֥ ו ְְא ֔הּ �ָ֔ ִִָּׁשׁ֙ה וְְל ֹ֣֣אלְְקָָח ֤ש א � ֵֵַ֤ר א ֲֲש ֶׁׁר־א ֹו פֶּּן־יָָמוּת �֑֑ ֣ב לְְבֵֵית �ֹׁ֣ ֖ך וְְיָָש �ֵ֖ י ֵֵל ֽנ ָּּה׃ � ֖ר יִִקֶָּּֽח �ֵ֖ ֥יש אַַח �ִ֥ ֔ה וְְא �ָ֔ ב ַּּמ ְִּּלְח ָָמ ֣ר אֶֶל־ �ֵּ֣ ם לְְדַַב � וְְיָָסְְפ֣֣ו הַַֹּׁשְׁטְרִִי ֤יש הַַיֵָּּרֵא �ִ֤ ם וְְאָָמְְר ֗֗ו מִִי־הָָא �ָָ ה ָָע ֑֑ו ֹֹ. ֣ב לְְב ֵֵית �ֹׁ֣ ֖ך וְְיָָש �ֵ֖ ֔ב יֵֵל � ֣ך ה ֵַַּלָּ֔ב �ַ֣ ו ְְר פרשנים רבים ניסו לעמוד על הקשר בין ארבעת המקרים ואני מבקש להוסיף חיבור נוסף ורלוונטי כל כך לימנו ולמודעות הנפשית המתפתחת בדורנו: הרגעים המועדים לחרדה הם צמתים בחיים ותקופות של מעברים. ההליכה אל הלא-נודע מסירה הגנות (כדי לאפשר את הדבר הבא) ואז טראומת המלחמה עלולה לפגוש אדם נטול הגנות ולהחמיר את ההתמודדות. לקראת חתונה, בית או קריירה (כרם) הציפיות גדולות, תחושת אי הודאות מרחפת וההגנות יורדות. זה זמן לא טוב למלחמה. יתכן והתורה מבינה שהצמתים הללו

להיות ראויים לנס הזה, להיטיב את דרכנו, ולאפשר לטלטלה הגדולה שעברנו בשנתיים החולפות לחולל בנו שינוי, תיקון ותשובה. כי הדם הוא הנפש לפני כמה חודשים התפרסמה טרגדיה נוראה לוחם מילואים שם קץ לחייו ביום חתונתו. האירוע

הם לא טיימינג טוב לנפשו של החייל וממילא גם לא נכון לצבא לקבל לוחמים במצב הצבירה המעורער הזה. לכשיתחזק ויתייצב ויצבור בטחון בחייו הפרטיים הוא יהיה נכון יותר, אמיץ יותר וחזק גם בשדה הקרב.

25

7.11.2025 | ט”ז בחשוון תשפ”ו

המקומון הקהילתי בעיר