אור עקיבא | המקומון הקהילתי בעיר

אכזבה עמוקה – לקרוא ולא להאמין עזרא דבאח – החזן הראשי בקהילת מקסיקו שעלה לאור עקיבא – עוזב את העיר “נחשפנו ליחס קר וחוסר אמפטיה, לחוסר מקצועיות ולבלבול רב מצד הגורמים המטפלים”

הנדרשת. בישיבה דנו בכמה וכמה אפשרויות מוסדות והובטח כי העירייה תפנה אליהם ותעביר את החומרים הנחוצים. למרבה הצער, הבטחות אלו לא קוימו. פנינו בעצמנו למוסדות החינוך שצוינו וגילינו, שמעולם לא קיבלו פניה כל שהיא. תחת זאת, קיבלנו הצעות למסגרות שלא נדונו כלל ולא התאימו לגילו או לצרכיו. האפשרות היחידה שהוצעה לנו בפועל הייתה בית ספר בפרדס חנה, אך גם היא לא התאימה

מאת: שלום שבתאי קהילת העולים מדרום אמריקה שקבעה את מושבה בעיר היא עובדה שמביאה ברכה, כבוד וגאווה לעיר. בין המשפחות הללו הייתה גם משפחת דבאח, משפחה מפוארת. אלא שיחס משפיל, הזוי ומתסכל גרם להם לעזוב את העיר. כמה חבל !!! לפניכם המכתב. קיראו והבינו כיצד “מתפקדות” המערכות העירוניות וכך כתבו בני הזוג היקרים: “לכבוד מר שלום שבתאי ברצוני לכתוב היקר.

לנו כהורים – משום שעיקר הצוות החינוכי במקום הוא ערבי ובנוסף, בננו היה עתיד להיות הילד היחידי החובש כיפה בבית הספר. מצב זה לא היה מתקבל על דעתנו כהורים. לאחר כל תלאות תהליך העלייה, קשיי השפה והקליטה והעובדה שילדינו כבר הסתגלו לחיים חדשים – נאלצנו לעמוד בפניהם ולהסביר כי שוב עלינו להעתיק את חיינו. לא הייתה בידינו ברירה אחרת, שהרי אי אפשר להותיר את בננו מחוץ למסגרת חינוכית במשך יותר מחצי שנה. אני מקווה בלב שלם,

אליך מכתב זה ממקום עמוק בלב, בשמי ובשם מתוך ראשית – משפחתי. רצון להיפרד מכם ולהביע תודה על שהיית עבורנו מקור של תמיכה אמיתית, ועל ללא אינטרסים העזרה שהושטת לנו מתוך אכפתיות כנה. מי ייתן והקב”ה ימלא אותך ואת משפחתך בשפע ברכות תמיד.

מתוך רצון כן למנוע שנית – מצב בו משפחות נוספות יחוו את מסכת היחס הבלתי הוגן והטיפול הלקוי לו נאלצנו להיות עדים מצד עיריית אור עקיבא.

עזרא דבאח ( משמאל ) בערב סליחות אשתקד עם הרב אליהו אילוז שליט”א

שמכתב זה יגרום להנהגת העירייה להתעורר ולבצע שינויים מהותיים בתחום החינוך המיוחד – למען משפחות נוספות ולמען ילדים הזקוקים למסגרות מותאמות. אין מדובר בביקורת אישית כלפי אדם מסוים אלא קריאה כנה לשינוי מערכתי, מקצועי ואנושי. חשוב לנו להדגיש את אור עקיבא עצמה. יחד עם זאת, את האנשים, את הגרעין התורני ואת אהבת ישראל האמיתית שזכינו להכיר – נישא בליבנו תמיד בהערכה ובאהבה. על החום, הנתינה והחברות שזכינו להם – נודה כל חיינו. לסיום, נבקש להודות, מכל הלב, לכל מי שעמד לצידנו וסייע בדרכו. קיבלנו אהבה, תמיכה וסולידריות לרוב ועל כך אנו מלאי הכרת תודה. בכבוד רב ובאהבה עזרא ונטי דבאח

הכול החל לפני כחצי שנה, עם קבלת אבחנות סופיות משני פסיכיאטרים – בארץ ובמרכז הרפואי במקסיקו – אשר קבעו כי בני אובחן על הרצף האוטיסטי. כשהפנמנו כהורים את הבשורה הקשה, יצאנו למסע למצוא עבורו מסגרת חינוכית מתאימה, כזו שתוכל להעניק לו את הכלים הנדרשים להתפתחותו. אולם כבר בראשית הדרך, החלו בעירייה להציב מכשולים. מטעמים טכניים ושוליים דחו, פעם אחר פעם את פנייתנו לכינוס ועדה חריגה ורק לאחר למעלה משני חודשים הואילו בטובם לקיים ישיבה ראשונה. במהלך נחשפנו ליחס קר וחוסר אמפטיה, לחוסר פגישותינו – עד מקצועיות ולבלבול רב מצד הגורמים המטפלים כדי כך, שלא ידעו בעצמם מה הנוהל המחייב. בהמשך, כאשר התקיימה הוועדה לבסוף, הזמנו את הפסיכולוגית המטפלת בבננו על מנת שתוכל להסביר במדויק בהתאם לאפיון מהו סוג המסגרת

13

19.9.2025 | כ”ו באלול תשפ”ה

המקומון הקהילתי בעיר