אור עקיבא | המקומון הקהילתי בעיר

יו”ר גרעין הלל בעיר מאת הרב חיים דיל, ירושלים – הלב הפועם שלנו באור עקיבא

כי מציון תצא תורה”- חג “ בליל שבועות מתן תורה. קיימנו לימוד תורה לכל הגילאים בבתי הכנסת

כשאני מביט על החודש האחרון באור עקיבא, מיום העצמאות ועד חג השבועות, אני רואה חוט שמחבר ארץ בין כל הפעילויות והאירועים שאנו מקיימים: ירושלים היא לא עיר גיאוגרפית בלבד ציון וירושלים. ואפילו לא רק עיר בירה. ירושלים היא החזון הלאומי והרוחני שמעצב את זהותנו ואת דרכנו כקהילה יהודית חיה. . טקס מקדש מלך עיר מלוכה” – עצמאות וציונות “ המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות היה רגע קסום של שינוי לב. בשעה הקצרה שבין דמעות הזיכרון לחגיגות החירות, משהו מתחולל בנפש העם, בנפש הקהילה. זה המקום שבו הזיכרון והכאב הופכים לכוח מניע לעתיד. בטקס שערכנו בהיכל התרבות, כשהתושבים התאספו מכל רחבי העיר, חווינו יחד את הרגע המקודש הזה. הדלקת המשואות לא הייתה רק פעולה סמלית, היא הייתה גם הכרזה על חיי עשיה ותקומה ועל חיבורנו לחלום הגדול. החיבור בין האוכלוסיות השונות שהשתתפו בטקס הוכיח שהכמיהה למדינה יהודית חזקה ולירושלים הבנויה “ירושלים היא מה שמאחד אותנו מעל לכל מחלוקת. – הקודש. של מעלה” מביא אותנו לממד הקודש, הסוד. המדורות לג בעומר שריצדו בכל פינה בעיר – עם ילדי הגנים בפארק, בתנועת הילדים “עוז”, בתנועות הנוער, בישיבת ההסדר ובמועדון הנוער – היו כולן חלק מאש אחת גדולה, אש הכמיהה לקדושה, לטוהר, לחיבור עם המקור. כל מדורה שהבערנו הייתה כמו נר קטן שמשתתף בהארת הבית הגדול. הילדים שהתאספו סביב הלהבות, הנוער שחגג יחד, המשפחות שהתחברו – כולם היו חלק מרצף אחד של קדושה. זה הקודש שנולד מהחיבור בין הפשוט למורכב, בין הילד למבוגר, בין האש הקטנה לחזון הגדול.

ובבתים הפרטיים. זה לא היה רק לימוד. זה היה מימוש של הפסוק “כי מציון תצא תורה ודבר ה’ מירושלים. כל בית שהפך לבית מדרש קטן, כל ילד שישב ללמוד, כל שיעור שנערך – היו בשורה טובה של ירושלים. התורה שלמדנו לא הייתה מנותקת מהמציאות, היא הייתה מחוברת לחלום הגדול. כשלמדנו על מתן תורה בהר סיני, חשבנו על איך התורה חוזרת לבית הלאומי שלה – לירושלים וכשלמדנו עם הילדים והנוער, הרגשנו איך הדורות מתחברים זה לזה דרך הכמיהה המשותפת. שמים את הלב במקום הנכון. הייתה הלב. כשיצאנו לרחובות צעדת יום ירושלים עם הדגלים והשירה, עם התחנות שעשינו לכבוד ירושלים, הרגשנו איך העיר שלנו הופכת לרגע לחלק מירושלים. מהחלונות יצאו וזרקו סוכריות על ראשי החוגגים ובדרך עצרו מכוניות והנהגים הצטרפו לריקודים. הטקס שערכנו ברחבי העירייה עם נאומי ראש העיר ורב העיר והתפילה החגיגית “ברוב עם הדרת מלך” – היו כולם ביטוי לכמיהה העמוקה. זה המקום שבו הלב לא צריך להיות במאבקים החברתיים והפוליטיים. לא בפולמוסים ריקים, אלא בחלום הגדול. ירושלים הבנויה אינה רק עיר – היא הכמיהה שלנו להיות טובים יותר, להיות מחוברים יותר. להיות ראויים יותר לקודש ולעיר המלוכה. כשאני מסתכל על השנה שחלפה, אני רואה איך הציונות, הקודש והתורה לא פועלים כשלושה תחומים נפרדים, אלא כשלושה ממדים של אותו חלום אחד. ירושלים הבנויה שוכנת בלב של כל אחד מאיתנו, בקהילה ובעיר.

21

13.6.2025 | י”ז בסיוון תשפ”ה

המקומון הקהילתי בעיר