אור עקיבא | המקומון הקהילתי בעיר

אבישי מזרחי מאת: נס גלותי אחד- בבקשה! שבת בבית הכנסת. במדף לידי ספר ישן. פתחתי מסקרנות ועלעלתי. בהקדמה סיפר המחבר על . שליט 18- קהילה יהודית באזור צפת של המאה ה מקומי ואכזר ביקש להתעמר ביהודים ודרש שיביאו לו אלף תרנגולים לבנים. גודל של מכות מצריים וקריעת ים סוף, או לכל הפחות כמו ניצחון החשמונאים או כיבוש יריחו. אבל אחרי יותר משנה

מדממת אולי צריך להתפלל גם על נס קטן, אנו נשמח גם בתרנגולים לבנים שישביעו את המפלצת וישחררו מצפורניה את חטופינו הנמקים בבור. אנא ריבונו של עולם, גם נס גלותי קטן יקל על הלב השותת, וייתן לנו להסדיר נשימה בשנה הקשה בתולדות מדינתנו. בבקשה נס גלותי אחד, בקטנה, שהחטופים ישובו לביתם במהרה בריאים ושלמים. כולם עד האחרון שבהם. אחר כך אנחנו כבר נחזור לתפקידנו הלאומי, נזקוף את הגב, נאחז בנשק ולא נסמוך על הנס. אנו עוד נלמד לעמוד על הרגליים של עצמנו שהענקת לנו באהבה ואמונה. אבל עד אז, בבקשה, נס גלותי אחד. גם גלות מצרים החלה בשעבוד קשה “וימררו את חייהם בעבודה קשה”.ואז הגיעה התפנית : “הָעוֹשֶׂה לָּנו נִסִּים וּנְקָמָה בְּפַרְעה. אוֹתוֹת וּמוֹפְתִים בְּאַדְמַת בְּנֵי חָם. הַמַּכֶּה בְעֶבְרָתו כָּל בְּכוֹרֵי מִצְרָיִם”. גל תקיפות ראשון באויב המר, נקמה ראשונה על השעבוד במרתפי מצרים ומשם “ויּוֹצִיא אֶת עַמּו יִש ְׂרָאֵל מִת ּוֹכָם לְחֵרוּת עוֹלָם” – קודם לשחרר את העם משעבוד ורק אחר כך הניצחון המוחלט “וְאֶת רוֹדְפֵיהֶם וְאֶת ש ׂוֹנְאֵיהֶם ב ִּתְהוֹמוֹת טִב ַּע”. הלוואי ש”כימי צאתך מארץ אראנו נפלאות” – כאז כן עתה, השב חטופינו ואחר כך נקום באויבנו עד ההכרעה המוחלטת - “שמח מצרים בצאתם כי נפל פחדם עליהם” .

היהודים התחננו לשליט שיוותר על רוע הגזירה או לכל הפחות יאפשר להם להביא תרנגולים בצבעים שונים כדי שיוכלו לעמוד בדרישה. השליט התעצבן מהבקשה ואיים לרצוח יהודים אם לא ימלאו את בקשתו.היהודים המסכנים לא ידעו את נפשם ופנו לזקן הקהילה החכם והצדיק. “אספו אליי את כל אלף התרנגולים שברשותכם לא משנה מה צבעם” ביקש הרב וכך היה. הצדיק לחש מה שלחש, והתפלל על מה שהתפלל ובבוקר כל התרנגולים הפכו ללבנים. נס מוזר, יש לומר, שהוא לא “פסע מהניצחון על השליט” ולא “הניצחון המוחלט על הרוע”. השליט לא נהרג והיהודים לא שלטו על אויביהם. במובנים רבים הנס הזה משרת את הכניעה לטרור. נס שרק יתדלק את האכזריות השטנית בפעמים הבאות. ובכל זאת את הנס הזה הקהילה היהודית ההיא חגגה ברוב רושם והודיה ותיעדה אחר כבוד בארכיוניה. יש המון סיפורים כאלה בחצרות חסידים ובסיפורי חכמי המזרח. השליט האכזר תובע באיומים משהו שאינו בר השגה ואז מתרחש לו הנס המיוחל והופ אפשר להשיג את הכופר הנדרש ותשקוט הקהילה עד לפעם הבאה. ז’אנר מוכר של נסי גלות. ומשם אלינו. למשבר לאומי בסדר גודל תנ”כי דרוש נס בסדר

כמאה איש השתתפו בערב לציון תקופת מלחמת העולם השנייה בצפון אפריקה שהתקיים בבית “יד לבנים” בעיר. העיתוי נבחר מתוך מחשבה לקיים את הערב בסמוך ליום השואה הבינלאומי. אירוע זה הוא אירוע נוסף ברצף אירועים להנצחת חללי העיר. ברחבת הבית הוצגה תערוכת פואמות שנכתבו ע”י מלכה אבוקרט, מנהלת בית “יד לבנים”, על משפחות שחוו את התקופה על בשרם. כך משפחות צרפתי, סאסי, רוקח, ברדה, כהן ובן שטרית. יוסף תורגמן, מוותיקי העיר, המליץ על ספר שנכתב ע”י קרוב משפחתו ובעקבותיו נכתבה פואמה שנקראת: “פעמי מלחמה במרוקו”. המשוררת שושנה ויג קראה פואמה על מה שארע לבני משפחתה בתוניס. ההרצאה המרכזית הייתה של חיים חגג, יליד תוניס, שהתנדב לספר על תקופת מלחמת העולם השנייה בתוניס ועל הטרגדיה שקרתה למשפחתו. את הערב הנעים בשירה משה רוקח, יליד העיר, מוסיקאי מחונן שהופיע בהתנדבות. הערב היה ערכי ומוצלח ויש לציין את ההיענות היפה של הקהל. ערב לציון יהדות צפון אפריקה במלחמת העולם השנייה

7.2.2025 | ט׳ בשבט תשפ”ה

23

המקומון הקהילתי בעיר