אור עקיבא | המקומון הקהילתי בעיר

אבישי מזרחי מאת: יומן מלחמה / סבב ב׳ בליל ראש השנה עוד עמדתי בפני הקהל ראש השנה: בבית הכנסת. דיברתי בהתרגשות גדולה על קולות השופר, על מועקת חוויית ההיעדרות האלוקית ובקשת ההתגלות בקול השופר הפשוט. נשאתי תפילה שמאה ואחת התקיעות יעוררו רחמי שמיים וישיבו את מאה ואחד החטופים. תקע בשופר גדול לחרות ובבוקר הגיע והנעתי את הרכב צפונה, לשטחי הכינוס בגולן ומשם 8 צו לחרמון המופלא והמופגז.

אולי הדבר שהכי היה קשה להסביר כאן לחיילים המסורתיים זה את רעיון "אכילה בשיעורין" ביום הכיפורים. "מה הקטע הזה??? או שמותר

לאכול או שאסור! מה זה המשחק הזה עם הפקקים והכוסיות?!" אחד מהם לקח את זה צעד קדימה - אחרי שקיבל את ההסבר שלי והפנים את הרעיון אני שומע אותו אומר לחייל אחר: "תראה בגלל שאנחנו במצב מלחמה אנחנו נשמע מוזיקה בשיעורין, אתה מנמיך את הווליום כך שישמעו ממש בקטנה, וככה כל עשר דקות אתה נותן לנו בוסט של מוזיקה - הרב אמר שזה מותר" בבוקר ראש השנה וטיפסתי 8 כשקיבלתי צו סוכות: צפונה - לא דמיינתי ובטח שלא נערכתי שאמשיך ברצף גם לכיפור וסוכות. מי חשב לצאת מהבית עם ארבעת המינים כשעוד סימני ראש השנה דרשו את מקומם ונכזבו. (במקום ראש של דג ותפוח בדבש הופיעו פתיתים ונקניקיות ברוטב חרוך). אבל כשקיבלתי את תמונות הילדים שלי בונים את הסוכה במרץ ובאהבה משהו בי נרגע, כשאשתי האלופה והמרגשת הלכה לקנות סכך לראשונה בחייה הלב שלי כבר ממש התרחב. וכשרב הגדוד הביא לי סט אישי לארבעת המינים זה כבר ממש הרגיש לי חג גם הרחק מהבית. אנא, שמחנו אלוקים בחג הזה, החותם את שלושת רגלי המלחמה, נחמנו מעיצבוננו, הכה באויבנו, נצח ניצחוננו, השב חטופינו. למענך אלוקינו הושע-נא. בכיתה. בבית המדרש. בחדר המורים. ליל הושענא רבה: בכנס מזדמן או בצבא. אין תענוג יותר גדול מלהעביר שיעור לקהל שחפץ לשמוע, לפגוש בעיניים קשובות, לגעת בנקודות קיומיות, להזיז משהו, לצאת אחרת מאיך שנכנסים. שיעור טוב מתחיל כשהוא נגמר, כשהוא מותיר אחריו שובל ארוך של הרהורים ומחשבות, כשהוא פוגש את הלומדים בצמתים אישיים והוא פותח בהם צהר. ומה טוב כשהשיח עם הקהל מפגיש אותי עם נקודות מבט חדשות והתבוננות שונה על אותם המקורות שלימדתי לא פעם. וכך בין שמירות, מארבים ופעולות יזומות מצאתי את עצמי זוכה ללמוד וללמד בקרב חבריי הלוחמים בלילה המיוחד הזה ערב שמחת תורה – ורק לחשוב איפה היינו בשנה שעברה ברגעים הללו, בשקט המתעתע לפני הסופה הגדולה. *** ת ִּרְאֶה אֶת הַנ ּו ֹף / או ֹמֵר לִי הַק ָּצִין / זֶה נו ֹף מִלְחָמָה / ת ִּרְאֶה אֶת הַנ ְּפִילו ֹת / אֶת פ ִּטְרִי ּו ֹת הֶעָש ָׁן / אֶת הֶבְזֵקֵי הַפ ִּצ ּוּצִים / אֲבָל אֲנִי רוֹאֶה אֶת עֵמֶק הַחוּלָה / אֶת קִרְיַית ש ְׁמו ֹנָה / וְאֶת רֶכֶס הָרֵי נַפְת ָּלִי / ַזֶה נוֹף מִלְחָמָה / הוּא אוֹמֵר לִי / וַאֲנִי רוֹאֶה ב ַּיִת / נוֹף יַלְדוּת / וְגַעְג ּו ּע

ראש השנה עם שכפ”ץ וקסדה ושופר ותמרים. אור יקרות וקיפאון וכוננות ספיגה והדי התפוצצויות ואחוות לוחמים ומסירות ואהבה גדולה שנשפכת כאן בנדיבות. בתפילה גדולה שמהשברים הללו עוד נשמע תרועת ניצחון. ביום הכיפורים תשס"א לא יכולתי לדמיין יום כיפור: את עצמי לוגם מים או מכניס דבר מאכל לפי למרות שהרבנים אמרו שוב ושוב שלוחמים יכולים לאכול ולשתות. אבל אני לא הייתי מסוגל. היישוב היהודי בחברון בימים האלה חווה את אחת התקופות הקשות בחייו מאז תרפ"ט עם מאות ניסיונות פיגוע בתוך חודשים קצרים. חלקם עלו בדמים יקרים. הדריכות המבצעית הייתה בשיאה וכל הנסיבות הורו לוותר על הצום אך המחשבה שאוכל ביום כיפור הייתה הרבה יותר מייסרת מלהתענות. שבוע לפני כבר הייתי על זה, סידרתי את השמירות שלי כך שאהיה בעמדה נוחה בשעות הלילה ושלא אשמור ביום. וזה עבד. הצלחתי לתפקד כלוחם וצמתי באופן חבר לנשק ולספסל הישיבה, כעס עליי. עבדיאל, מלא. וגם קצת גיחך (אולי בצדק) על הצדיקות היתרה. בשונה ממני הוא התרגש מחוויית המצווה לאכול ביום הכיפורים הזה, הוא סיפר על חוויית החרות דווקא בציות העיוור לפקודת הרבנות הצבאית ועם זאת הוא התקשה כדבריו "למדוד את אלוקים בפקקים ובשיעורים ובפחות ממלוא לוגמיו". . הפעם במרומי החרמון - צופה והנה שוב זה חוזר אליי פני לבנון ודמשק. יום כיפור תשפ"ה בפתח ואני בנשק ומדים ובפעילות מבצעית שמחייבת אותי להיות כשיר ודרוך, לא חלש, לא רעב, לא צמא ולא מסוחרר. מוכן אלי קרב. בגוף ונפש ובנעלי עור צבאיות. "בַּחֹדֶש הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶש תְּעַנּו אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם" למדו חז"ל: "עינוי שיהא בבית נפשותיכם, ואיזו זה? זו אכילה ושתיה." לא חשבתי על המקור הזה כך אבל מסתבר שאפשר לקרוא אותו בכפל משמעויות. פעמים הימנעות מאכילה היא עינוי ופעמים שגם האכילה עצמה היא עינוי. יהי רצון מלפניך אדון הסליחות ובוחן לבבות שתעלה לפניך אכילתי ושתייתי כאילו התעניתי כמצוותך ביום הקדוש ותסלח לעוונותיי ולכל עוונות עמך ישראל והושיענו. ***

23

15.11.2024 | י”ד חשוון תשפ”ה

המקומון הקהילתי בעיר