אור עקיבא | המקומון הקהילתי בעיר

ראש השנה מנהגים ומושגים הקשורים לחג

שלום שבתאי לקט, מאת: בקהילות ישראל, רווח המנהג להשכים קום סליחות: לתפילת סליחות בימי חודש אלול. לשם אמירת מקיימים בעדות המזרח סליחות – מחצות הלילה. מנהג זה מראש חודש אלול, עם אשמורת הבקר. נהוג מנהג זה מחצות הלילה במוצאי בעדות אשכנז השבת שלפני ראש השנה ועד יום הכיפורים. עפ”י התורה חל ראש השנה ב א’ שני ימים טובים: בתשרי, אבל תקנת נביאים ראשונים היא שיחוגו את ראש השנה שני ימים. ב - א’ וב - ב’ בתשרי. מכאן, יום אחד הוא מן התורה ויום נוסף מדברי סופרים ואף על פי כן, קדושה אחת לשני הימים. בלשון חכמים הוא נקרא “יומא אריכתא”, שמשמעו: יום אחד ארוך המורכב משני ימים. הייחוד המרכזי של ראש השנה הוא היותו יום תרועה: יום בו נשמעת תרועה – “יום תרועה” ,

כדבש. לאכול תמרים ואומרים: “יהי רצון... נוהגים תמר: שייתמו אויבינו, שונאינו וכל מבקשי רעתנו”. טעם נוסף לתמר הוא שמו. חלק את המילה תמר ותקבל תם – מר, לאמר: תמו ימי המרורים ויחלו ימים מאושרים ומתוקים. נוהגים לאכול רימון, שגרגיריו מרובים ומניינם רימון: ) כמניין מצוות התורה 613 ( עפ”י האגדה תרי”ג ואומרים: “יהי רצון שנהיה מלאים מצוות כרימון”. נהוג לאכול ראש של דג או ראש דג – ראש כבש: של כבש ולומר: “יהי רצון שנהיה לראש ולא לזנב”. הדגים מסמלים גם פריון וברכה ולכן יש מוסיפים “שנפרה ונרבה כדגים”. וכן מאכלים נוספים כמו “לוביה”, “כרת’” ועוד עשרה ימים שבין ראש השנה “בין כסה לעשור”, שחל ב - א’ בתשרי לבין יום הכיפורים שחל בעשור בו. שכל המועדים חלים בעת מילוי הלבנה או סמוך למילואה, כלומר באמצע החודש, אבל ראש השנה חל בתחילת החודש, כאשר הלבנה מכוסית וכך בתהילים: “תקעו בחודש שופר, בכסה ליום ). עשרת הימים 4 חגנו” ( תהילים פ”ד הללו נקראים גם עשרת ימי תשובה, שבהם אדם קרוב להתחטא מן הדרך הרעה ולהתקרב אל קונו. עם תחילת השנה נוהגים לברך “תחל שנה וברכותיה”, בברכת “שנה טובה ומבורכת” או, “כתיבה וחתימה טובה” ומנהג עתיק יומין הוא לשלוח כרטיסי ברכה לבני משפחה, ידידים וחברים ובהם ברכות ואיחולים לשנה החדשה שתתחדש עלינו לטובה. עוד נוהגים ללבוש בגד חדש בחג ויש המקפידים ללבוש לבן, סמל לטוהר.

תקיעת שופר. “ובחודש השביעי, באחד לחודש, מקרא קודש יהיה לכם, כל מלאכת עבודה לא תעשו, יום תרועה יהיה ). כאשר 1 לכם” (במדבר כ”ט ראש השנה חל בחול הוא “יום תרועה” ותוקעים בשופר אך אם הוא חל בשבת הוא הופך להיות “זיכרון תרועה” ואין תוקעים בשופר בראש השנה שחל בשבת.

ביום הראשון של ראש השנה ( ואם הוא תשליך: חל בשבת – אז ביום השני של החג ), אחרי תפילת מנחה, לפני שקיעת השמש, נוהגים ללכת לחוף הים, לשפת נהר, לבאר או לכל מקור אחר של מים זורמים ולהתפלל תפילת “תשליך”. שם התפילה : “ותשליך במצולות ים 19’ לקוח מן הפסוק במיכה ז כל חטאתם”. בתפילה זו מבקשים מהקב”ה שיסלח על כל החטאים ושתהיה השנה החדשה שנה של חיים ושלום, שבה יתגשמו כל משאלות הלב לטובה. נוהגים גם לנער את כיסי הבגדים, מעשה שמסמל את נעור העוונות שדבקו בנו במהלך השנה שחלפה. המנהג אינו נזכר לא בתורה ולא בתלמוד ומשערים .14 – שראשיתו במאה ה בשני ערבי החג, נוהגים ברוב עדות סעודת החג: המזרח, לאכול מיני פירות וירקות שיש בשמם סימנים המרמזים שנזכה בדין ותתחדש עלינו שנה טובה. נוהגים לטבול תפוח בדבש, כסמל לכך תפוח בדבש: שהשנה הבאה עלינו לטובה תהיה נעימה ומתוקה

שתתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה מדבש.

41

18.8.2023 | ב’ אלול תשפ”ג

המקומון הקהילתי בעיר