אור עקיבא | המקומון הקהילתי בעיר
משה אבועזיז מאת: הרב = תחל שנה וברכותיה – התשפד השנה תהיה שנת פלאות דגולה!
הועילה לכם וניצלתם מן העונש כי אין דבר העומד בפני התשובה, וכל הברכות יכולות לחול על ראשכם. עניין ההתייצבות בראש השנה הוא שהאדם ניגש לדין יציב על רגליו מבלי להתנדנד בחוסר יציבות, אלא עומד עם ראש מורם לדין, והמלאכים בראותם את עמידתו הבטוחה והיציבה לא יכולים לקטרג עליו כלל. בפרשה מוזכר כמה פעמים ענין התשובה: את השלב הראשון של החזרה בתשובה ניתן לעשות בקלות על ידי אמירה "חטאתי עוויתי פשעתי", כתב הרמב"ם שהחזרה בתשובה היא עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם" - ומי יכול להגיע לדרגה זו? אלא שהאדם מתחיל, ומבקש שה' יסייע בעדו - "ה' יגמור בעדי", ולכן כתוב "ושב ה' אלוקיך את שבותך". הפרשה נפתחת בעניין האחדות, שהיא הכנה עיקרית לקראת ראש-השנה. וזאת משום שהם בבחינת "כולכם" - מאוחדים ומלוכדים. האחדות מעניקה לעם-ישראל כוח עמידה, והיא הכלי שבו שורה ברכת-ה'. המדרש ממשיל את עם-ישראל לאגודת קנים: כל קנה בנפרד נשבר בקלות, אך כאשר קבוצת קנים אגודה יחד, אי-אפשר לשברם. כך גם בעם ישראל: כשהם מאוחדים, מ"ראשיכם שבטיכם" עד "שואב מימיך" - הם "ניצבים" ועומדים איתנים. האחדות היא מקור כוחו של עם-ישראל. הלוא עם ישראל מאוחד עם הקב"ה - "חלק ה' עמו". לא ייתכן אפוא שגורם כלשהו יוכל לפגוע בו. אם בכל-זאת יכול מישהו לפגוע בעם-ישראל, הדבר נובע מכך שהיהודי פותח בעצמו מעין סדק קטן, ובכך מקנה אחיזה לגורמים חיצוניים. העדר אחדות ושלום עושה את העם חשוף לפגיעות, ואילו כששוררים בתוכו שלום ואחדות - שום דבר אינו יכול לפגוע בו.
פרשת השבוע האחרונה לשנה זו פותחת בפסוק "אתם נצבים היום לפני ה' אלוקיכם" - רמז לכך שאנו עומדים להתייצב לדין לפני הקב"ה. ובשבוע הבא כעת הזאת בשבת וראשון יהיה ראש השנה יום הדין, ובשעה זו כבר יתקיים בנו "תכלה שנה וקללותיה, תחל שנה וברכותיה". בזוהר הקדוש מבאר שבכל מקום שכתוב בתורה עניין של התייצבות, כגון נ ִּצָבִים, או 'וַּיִתְיַּצְבּו ּבְתַחְּתִית הָהָר' מוסב העניין על ראש השנה. וכן בכל מקום שכתוב 'ויהי היום' גם כן מדובר על ראש השנה. לעולם קוראים את פרשת כי תבא שבת אחת קודם סיום השנה, וזה סימן לכך שהשנה כולה עם קללותיה תכלה ותתחיל שנה טובה וחדשה ומלאה אושר ושפע. למה נסמכה פרשת אתם נצבים לקללות שבפרשה הקודמת כי תבוא? לפי שכששמעו ישראל מאה . חוץ ממ"ט תוכחות / קללות 98=, קללות חסר שתים שבפרשת בחוקותי הוריקו פניהם. אמרו, מי יכול לעמוד באלו. התחיל משה לפייסם, אתם נצבים וכו' "הרבה הכעסתם למקום ולא עשה אתכם כליה והרי אתם קיימים לפניו". והדבר תמוה מאוד, כיצד אומר כן לישראל, והרי על ידי דברים אלו ירפו ידיהם בראותם שלא נעשה עמם דבר - משל למה הדבר דומה, לאבא שראה את בנו שאכל ולא בירך ברכת המזון, ואמר האב לבנו אני ממהר לתפלה, אבל כשאחזור אעניש אותך. הילד ששמע זאת החל לבכות. אמרה לו אמו אל תבכה, הרי יודע אתה שאביך לא יעשה לך דבר. הנה כל בר דעת מבין שאמא זו זאת מקלקלת את החינוך של בעלה. כך גם משה רבנו בראותו את פחדם הנורא של ישראל מהקללות שבפרשת כי תבא, התחיל לפייסם, ולכאורה אין נכון לעשות כן. אלא הביאור הוא, שכשראה שהוריקו פניהם והתחילו להרהר בתשובה ונשבר לבם בקרבם באמת, אמר להם אם כך, אתם יכולים להתפייס שתשובתכם
37
18.8.2023 | ב’ אלול תשפ”ג
המקומון הקהילתי בעיר
Made with FlippingBook Digital Proposal Maker