אור עקיבא | המקומון הקהילתי בעיר

אבישי מזרחי מאת: זו הבשורה?! מה הטעם בלימוד היסטוריה אם לא לומדים ממנה?

כמה מאמץ נדרש כדי לאחות לב שותת דם האם זו תבהלה מוגזמת או פסע מחורבן בית? תלוי את מי שואלים.

גדלתי על ברכי הציונות הדתית. אני מאמין גדול בערכיה, משוכנע שיש שם אמת גדולה, רחבה ומאירה. יש שם חיבור מפרה בין תורה וחיים, בין חומר ורוח, בין ערכי הנצח להוויה המתחדשת. מרגש לראות את ההשתלבות המפעימה בהוויה הישראלית, את הנשיאה בנטל, את רוח ההתנדבות ואת האופטימיות והתקווה הצובעות את שביליה. אי אפשר להתכחש שמנהיגים רבים מהציונות הדתית היו מאדריכליה של הרפורמה המשפטית הזו. רבים רבים מקרב בני הכיפות הסרוגות תומכים בה בכל לב. אינני יודע לומר אם הרפורמה הזו היא תיקון עוול, אם יש בה עשיית צדק ותיקון חברתי הכרחי. אולי ואולי. אני אפילו לא נכנס לוויכוח. אך גם בחלומות הכי קודרים שלי לא דמיינתי שכך תיראה בשורת הציונות הדתית. האמנתי בכל לב (ועודני) שהאמת תורה דרכה, שהאור שבה ישטוף את הארץ, שהתורה שלה תמגנט ותעורר השראה, שהתפיסה הגואלת של הציונות הדתית פשוט תביא כל כך הרבה טוב שרבים יבחרו בה, באהבה, בהערכה והזדהות. אך הערב אני פותח חלון ומסך ותופס את הראש. זאת הבשורה שלנו??? זאת הבשורה??? סעיף מעופרל על עילת הסבירות שמבעיר רחובות? ככה נראית בשורת עולמים? ככה מחברים את ישראל לאביהם שבשמים? ככה??? אני יודע, מדובר בציבור חבול ומצולק. הציבור שזעק בחולות גוש קטיף "האהבה תנצח" נדרס תחת גלגלי המדינה שכה אהב, נעקר, הושפל ודוכא. כשמפעל חייו הוחרב עד דק הוא ראה את בתי הקפה בתל אביב פתוחים לרווחה, בהתעלמות מופגנת. הפעם הוא בחר לא להגיש את הלחי השנייה. אפשר להבין את הכאב, את העלבון הקמצאי. אך ככה לא נראית בשורה, ככה לא בונים מגדלור של תורה, ככה לא נותנים למפעל הרוחני והחברתי המפעים הזה להורות את דרכו ברבים. בערב הזה אני עצוב בעיקר על החמצת הבשורה ועל ההתרחקות מהופעתה. יש עוד דרך לעשות, מסע ארוך לפנינו, אך בעזרת ה' היא עוד תשוב. לבנות את הגשר כמה כח צריך כדי לבנות גשר מעל אדמה מתבקעת

אמנם האמת היא שכרגע זה ממש לא משנה מי צודק אלא בעיקר איך זה מרגיש. והתחושות סוערות ומסחררות ומדממות ופורמות את חוטי האחווה שלנו. ההלכה קובעת כי רגשות, תחושות ורגשות של אשה מעוברת הן דרמטיות ביחס לדיני פיקוח נפש "עוברה שהריחה בשר קדש או בשר חזיר ונתעורר טבעה ותאותה לאכול, מאכילין אותה ממנו עד שיתישב נפשה" (רמב"ם יומא ח:ה).

ומה נאמר על פיקוח נפש האומה? על ציון ועריה כמו אישה בציריה זה באמת לא משנה מה נכון זה משנה מה מרגיש

ואם יש כאן חלקים גדולים בעם המופלא שלנו שמרגישים איום קיומי שעתיד לפורר את כל המפעל הציוני - צריך להקשיב עמוקות לקול החרד הזה. ולהשיב את נפש האומה. אינני יודע לתרגם את הלכות פיקוח נפש של אדם פרטי לפיקוח נפש של עם - אך אין לי ספק שזה אירוע שצריך לצאת בשבילו מהקווים והכללים, כדי שחלילה לא נאבד הכל. זה הרי לא עניין משפטי, זו לא מהפיכה משטרית - אלא הפצעים המדממים בחברה שלנו, אלו הצלקות שכל חברה סוחבת, זו הפגיעות והעלבון, זו התחושה שלא ראו אותנו, שלא היו שם בשבילנו, שלא ספרו אותנו כשזעקנו, שדרסו את זכויותינו. כל קבוצה חטפה מהאחרת, וספגה ממנה וחוותה התעלמות וניצול והדרה. "וַיֹּאמְרּו אִי ׁש אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנּו עַל אָחִינּו אֲשֶׁר רָאִינּו צָרַת נַפ ְׁשֹו בְּהִתְחַנְנֹו אֵלֵינּו וְֹלא שָׁמָעְנּו עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינּו הַצָּרָה הַזֹּאת". כדי לתקן את חטא המחלוקת צריך לחזור ולתרגל הקשבה ואחווה ואמון ואהבה. בואו נתחיל רק בלהקשיב לכאבים האחד של השני, בלי להדוף, בלי להסביר. בואו נכאב ביחד, בואו נדבר.

23

18.8.2023 | ב’ אלול תשפ”ג

המקומון הקהילתי בעיר