הקריה האקדמית אונו | יסודות המימון

סיון ריף | שרבל שוקייר

יסודות המימון

1.11 הבחנה בין חברה פרטית ו ציבורית חוק החברות מגדיר שלושה סוגים של חברות עסקיות: חברה פרטית , חברה ציבורית ו"חברת

איגרות חוב" . "חברה ציבורית" מוגדרת בחוק כ-

" חברה ש מניותיה רשומות למסחר בבורסה או שהוצעו לציבור על פי תשקיף

כמשמעותו בחוק ניירות ערך, או שהוצעו לציבור מחוץ לישראל על פי מסמך הצעה

לציבור הנדרש לפי הדין מחוץ לישראל, ומוחזקות בידי הציבור" (ההדגשות שלנו)

חברת איגרות חוב מוגדרת כ: " חברה ש איגרות חוב שלה רשומות למסחר

בבורסה או שהוצעו לציבור על פי תשקיף כמשמעותו בחוק ניירות ערך, או שהוצעו

לציבור מחוץ לישראל על פי מסמך הצעה לציבור הנדרש לפי הדין מחוץ לישראל,

ומוחזקות בידי הציבו ר" (ההדגשות שלנו )

,

חברה פרטית מוגדרת כ: "כל חברה שאינה חברה ציבורית"

חברה ציבור ית היא אפוא חברה שהציבור מחזיק במניותיה.

בעל מניות יכול להרוויח מהשקעתו במניות באחת משתי דרכים בלבד:

א) החברה הרוויחה והחליטה לחלק רווחים (חלוקת דיבידנד). שימו לב – לבעלי מניות אין

זכות קנויה לקבל דיבידנד כל אימת שהחברה מרוויחה. הסמכות להחליט על חלוקת

דיבידנ ד נתונה לדירקטוריון החברה, אשר יכול להחליט שלא לחלק דיבידנדים על אף קיום

רווחים הניתנים לחלוקה על פי החוק.

ב) בעל המניות מכר את מניותיו במחיר גבוה מזה שבו קנה אותן (רווח הון). תנאי לכך הוא

עליית ערך המניות, דבר שלא ניתן להבטיחו מראש.

מאחר שלבעלי מניות אין שום הבטחה לכך שהשקעתם בחברה תישא פרי כלשהו, השקעה

במניות נחשבת מסוכנת.

בחברה פרטית, בדרך כלל, נושאי המשרה (דירקטורים ומנהלים) הם בעלי המניות עצמם כך

שפעמים רבות, ניתן לראות בהם עצמם את האחראים לביצועים כושלים של החברה.

בחברה ציבורית המצב שונה. אף שעתיד בעלי המניות מקרב הציבור תלוי בחברה (בשנת

1001 חוקק בישראל חוק פנסיה חובה. מאז, כל מעסיק של אדם עובד במדינת ישראל מחויב

להפריש לעובד מדי חודש כספים להבטחת פנסיה. כספים אלו מוזרמים לשוק ההון, כך שגם

אם העובד לא רכש ניירות ערך באופן ישיר, כספיו מושקעים בנייר ות ערך הנסחרים הבורסה),

אין בעלי המניות מקרב הציבור מעורבים בקבלת החלטות ניהוליות בחברה. על כן, ראה

45