הבמה המרכזית של הנדל"ן 01.05.26

איך שוברים תקרת זכוכית מנטלית של שנים, הופכים כישלונות סדרתיים לביקוש אמיתי ומאלצים , ראש מועצת ירוחם, על המעבר מגישה שמבקשת נילי אהרון את המערכת להתיישר לקצב אחר? אישור לגישה שמייצרת מציאות – ומה זה אומר על הפריפריה כולה בפריפריה הישראלית לא חסר כסף. חסרה תעוזה. 1.5.2026 למדינה 78 חוגגים

פחות המתנה, יותר יוזמה. כשאמרו לנו שאין ביקוש – יצאנו לייצר ביקוש; כשאמרו שיזמים לא יבואו – הלכנו להביא אותם; כשאמרו שזה ייקח שנים – קיצרנו תהליכים; לא כי אנחנו קוסמים, כי הפסקנו להתנהל על פי לוח השנה הממשלתי. זה לא היה אלגנטי במיוחד, ולא תמיד נוח למערכת. אבל זה עבד. בתוך זמן קצר, אותם מכרזים שנכשלו הפכו למבוקשים. יזמים התחילו להתחרות על כל מגרש. האמון חזר לא כי משהו חיצוני השתנה, אלא כי שינינו את הדרך שבה אנחנו פועלים. המדינה חזרה לשולחן עם הסכם גג רחב ומשמעותי יותר. פריפריה כמצב תודעתי אבל הסיפור של ירוחם הוא לא רק נדל"ן. הוא שיעור משמעותי יותר על פריפריה, כי פריפריה היא לא רק מיקום גיאוגרפי היא גם מצב תודעתי. מאסלו דיבר על פירמידה של צרכים, אבל בפריפריה לפעמים נדמה שעוצרים באמצע, כאילו מימוש עצמי הוא פריבילגיה של המרכז. ברגע שמקבלים מראש שדברים "יותר קשים כאן", הם באמת הופכים לכאלה. זה כמו לשחק משחק שבו כבר חתמת

זה אולי נשמע פרובוקטיבי, אבל אחרי שנים סביב שולחנות מול משרדי ממשלה, יזמים וגופי תכנון זו המסקנה: סיפרו לנו סיפור נוח – שהפער בין המרכז לפריפריה הוא עניין של תקציבים. שאם רק יזרימו עוד כסף, עוד תוכניות, עוד מנגנונים המציאות תשתנה. כאילו זו תקלה קטנה ולא שיטה שצריך לשבור. אם נדבר תכלס, מה שחסר הוא לא עוד כסף. חסרה היכולת לא לקבל "לא" כתשובה. כשנכנסתי לתפקיד בירוחם, פגשתי בדיוק את זה. לא עיר בלי פוטנציאל אלא עיר עם תקרת זכוכית מנטלית. מכרזים שנכשלו פעם אחר פעם, הסכם גג שנעצר, ותחושה כללית ש"ככה זה בפריפריה". זה לא נאמר תמיד בקול רם, אבל זה היה שם בין השורות, בין המספרים, בין ההחלטות. ואז מגיע הרגע שבו צריך להחליט, האם מקבלים את חוקי המשחק או משנים אותם? כמו שאמר איינשטיין "אי אפשר לפתור בעיה עם אותה צורת חשיבה שיצרה אותה" ולכן הבחירה שלנו הייתה ברורה – הפסקנו להתנהל כמו מי שמבקש אישור, והתחלנו לפעול כמו מי שמייצר מציאות. זה לא התחיל במהלך גדול, אלא בשינוי גישה. פחות קבלה של מגבלות, יותר דרישה לתוצאות.

על ההפסד. וברגע שמפסיקים לקבל את זה המציאות מתחילה להשתנות. ירוחם לא הצליחה בגלל שהיא קיבלה יותר. היא הצליחה כי היא דרשה יותר. היא לא חיכתה להזדמנות, היא יצרה אותה. ובמדינה שבה קל מדי להסביר למה משהו לא עובד, אולי הגיע הזמן לשאול שאלה אחרת – לא למה "אי אפשר", אלא "איך כן". בסוף, השינוי לא מתחיל בהחלטת ממשלה, אלא בהחלטה מקומית אחת לא לקבל את המציאות כפי שהיא, אלא לכתוב אותה מחדש. הצליחה כי היא דרשה יותר. היא לא חיכתה להזדמנות, היא יצרה אותה" ירוחם לא הצליחה בגלל שהיא קיבלה יותר. היא

צילום: דוברות מועצת ירוחם

yeroham.muni.il

/ 7 /