הבמה המרכזית של הנדל"ן 01.05.26

1.5.2026

למדינה 78 חוגגים

ענף במשבר היסטורי במדינה שטומנת ראשה בחול טובעני איך הפך אחד ממנועי הצמיחה המרכזיים של המשק הישראלי לענף , נשיא התאחדות הקבלנים בוני הארץ, רוני בריק שנאבק על הישרדותו? מצביע על עומק הכשל ועל הצורך בתוכנית חירום אמיתית

צילום: שירי גרופר

חודשים. תוספת של כמעט שנה לפרויקט היא עלות שמגולגלת לרוכשים. במקביל, עלויות העבודה עולות, התחרות על עובדים מחריפה והוצאות הגיוס מתנפחות. התוצאה ברורה: מחירי דיור שלא יכולים לרדת בתנאים כאלה. מדיניות של כיבוי שריפות למרות התמונה החריפה, המדינה אינה מציגה פתרון עומק. אין מנגנון מסודר להתמודדות עם האיחורים, אין תוכנית לכוח אדם ואין ראייה אסטרטגית. במקום מדיניות יש כיבוי שריפות. גם הנתונים הרשמיים מטעים. הדיבור על דירות ”על המדף" יוצר אשליה של היצע, אך בפועל רק חלק קטן מהן מוכן לאכלוס. הפער בין ביקוש להיצע לא נסגר, הוא רק מעמיק. בתוך המציאות הזו, יזמים רבים עוצרים. לא מחוסר רצון לבנות, אלא מתוך הבנה של הסיכונים. כשאין ודאות ועלויות עולות, התחלת פרויקט הופכת להימור. זו הישרדות, לא עצלות. כשהשוק נחסם – המדינה משלמת גם תחום הביטוח הפך לחסם קריטי.

ענף הבנייה בישראל לא נקלע למשבר, הוא שוקע בו. מי שמציג את המצב כתנודת שוק זמנית מפספס את עומק הבעיה ואת קצב ההידרדרות. באוקטובר, מה שהיה קושי 7 מאז ה הפך למציאות שמאיימת על אחד מעמודי התווך של הכלכלה הישראלית. שורש הבעיה ברור: מחסור חמור בכוח אדם. עצירת כניסתם של יותר אלף עובדים לא הייתה מכה 100 מ זמנית, אלא אירוע מכונן. ענף שנשען שנים על עובדים זרים מצא את עצמו כמעט משותק בן לילה. גם כיום חסרים עשרות אלפי עובדים, והמשמעות בשטח ברורה: אתרי בנייה שפועלים בחצי כוח, פרויקטים שמתעכבים ועלויות שמטפסות. משבר שמחלחל לכל המערכת הבעיה אינה נעצרת בבנייה למגורים. המחסור מחלחל גם לתשתיות, ושם הנזק חמור יותר. ללא כבישים, חשמל, מים וביוב, אין אכלוס. כך נוצרת שרשרת עיכובים שבה גם פרויקטים שהושלמו על הנייר נותרים תקועים. זו כבר לא בעיה של יזמים, אלא חסימה מערכתית של היכולת לייצר פתרונות דיור. 36 זמן הבנייה הממוצע זינק לכ

יציאת מבטחי משנה זרים יצרה כמעט מונופול והמחירים בהתאם. בלי ביטוח אין מימון, ובלי מימון אין בנייה - כשל שוק שמחייב התערבות ממשלתית. ובמקביל, הבנייה הציבורית מאותתת סכנה: קריסת מאות קבלנים בשנה אחת. חוזים לא מותאמים, הצמדות מיושנות ועלויות עולות יוצרים מציאות בלתי אפשרית. ללא תיקון, נראה עוד קריסות והנזק יתפשט לכל המשק. היעד של מיליון דירות בעשור נשמע טוב, אך ללא שינוי עמוק בתשתיות, בשיווק הקרקעות, ברישוי ובכוח האדם, הוא אינו ריאלי. הפער בין ההצהרות למציאות רק יגדל. ענף הבנייה הוא מנוע צמיחה ותשתית לחיים עצמם. כשהוא במשבר המדינה כולה במשבר. הגיע הזמן לתוכנית אמיתית ואמיצה. אחרת, המחיר ישולם על ידי כולנו. יזמים רבים פשוט עוצרים. לא מתוך חוסר רצון לבנות, אלא מתוך הבנה קרה של הסיכונים"

www.acb.org.il

/ 5 /