הבמה המרכזית של הנדל"ן 01.05.26

1.5.2026

למדינה 78 חוגגים

ישראל נכנסת לשנה דרמטית, עם בחירות באופק ושאלה שכבר אי אפשר לדחות: האם הממשלה הבאה תמשיך לנהל את משבר הדיור בשיטת טלאי על טלאי, או שתבחר סוף-סוף חוזר אחורה כדי לבנות קדימה עופר פטרסבורג במדיניות לאומית ברורה עבור הצעירים?

כדי להבין עד כמה הבעיה אינה טכנית אלא תפיסתית, מספיק לחזור . מדינה צעירה, ענייה, עם גלי 1949 ל עלייה עצומים, כמעט ללא הון, ובכל זאת עם יכולת ביצוע יוצאת דופן. בתוך זמן קצר הצליחה עמידר להקים או יחידות דיור. 10,000- לממן למעלה מ הכסף לא באמת היה שם, הוא גויס תוך כדי תנועה: מתרומות, מהתחייבויות, מלחצים פוליטיים ומהבנה שהדיור הוא לא עוד סעיף תקציבי אלא משימה לאומית. במקביל, הופעלו במהירות חברות ביצוע כמו סולל בונה ו"שיכון עובדים", והבנייה החלה כמעט מיד. כשלא היו פתרונות קבועים – הוקמו צריפים; כשלא היו קרקעות זמינות – נמצאו שטחים בשולי הערים; כשלא היה זמן – ויתרו על סטנדרט; זה לא היה מודל מושלם, אבל זה היה מודל שמבין סדרי עדיפויות. מזכות בסיסית לחלום רחוק היום, יותר משבעה עשורים אחרי, התמונה הפוכה כמעט לחלוטין. למדינת ישראל יש משאבים, ידע, טכנולוגיה, שוק מימון מפותח ויכולת תכנון מתקדמת, אך היא מתקשה לייצר היצע בקצב הנדרש. במקום תפיסה כוללת, מתקיימת מדיניות מקוטעת: "מחיר למשתכן", "מחיר מטרה", הגרלות, מבצעי הנחות. כל פעם שם חדש, אך אותה גישה חלקית. זוגות צעירים מוצאים את עצמם נעים בין תקווה לאכזבה, בין הרשמה להגרלה

לבין חוסר ודאות מוחלט. זו אינה רק בעיה של היצע, אלא של ניהול. לאורך שנים, שוק הדיור הפך לזירה של פתרונות זמניים במקום אסטרטגיה. כל ממשלה מביאה איתה תוכנית חדשה, אך כמעט אף תוכנית אינה נמשכת מספיק זמן כדי לייצר שינוי עומק. כך נוצר מצב שבו הביקוש גדל, ההיצע מגיב באיטיות, והפערים מתרחבים. המשמעות עבור הדור הצעיר ברורה: דירה הפכה מזכות בסיסית למוצר שכמעט ולא ניתן להשיג. אם בעבר נדרשו עשרות חודשי עבודה כדי לרכוש דירה, היום מדובר לעיתים במאות חודשים. השכירות, שאמורה הייתה להיות אלטרנטיבה יציבה, נותרה שוק פרוץ עם היצע מוגבל, רגולציה חלקית וחוסר ודאות מתמשך. דווקא כאן נמצא הלקח המרכזי : לא בהעתקת הפתרונות, אלא 1949 מ בהעתקת הגישה. מדינה שמגדירה דיור כיעד לאומי פועלת אחרת: מהר יותר, רחב יותר, ובשיתוף כל הגורמים: ממשלה, רשויות מקומיות, יזמים וגופי מימון. היא לא מחכה שהשוק יסתדר לבד, אלא מתערבת בצורה חכמה כדי להניע אותו. התפקיד של הממשלה הבאה הממשלה הבאה תידרש לקבל החלטות לא פשוטות. הגדלה מסיבית של היצע הקרקעות, קיצור דרמטי של הליכי תכנון, חיזוק ההתחדשות העירונית בפריפריה ולא רק במרכז,

עידוד אמיתי של בנייה להשכרה ארוכת טווח, והחזרת השיכון הציבורי במודל עדכני – לא כפתרון שולי, אלא ככלי מרכזי. לצד זה, יש צורך גם בשינוי תפיסתי ברשויות המקומיות, שמעדיפות לעיתים דירות גדולות ויקרות בשל שיקולי ארנונה, על פני פתרונות מגוונים שמתאימים לצעירים. גם המימון צריך להשתנות. יזמים רבים נתקלים כיום בקושי אמיתי להניע פרויקטים חדשים בשל דרישות הון גבוהות וסיכונים כלכליים. המדינה יכולה וצריכה לשחק תפקיד אקטיבי יותר, בין אם באמצעות ערבויות, מודלים של שותפות או יצירת ודאות רגולטורית שתאפשר תכנון לטווח ארוך. שנת הבחירות הקרובה אינה עוד מערכת פוליטית, היא נקודת מבחן. הציבור כבר מבין שהבעיה אינה רק במחירים, אלא במבנה כולו. השאלה היא האם ההנהגה שתיבחר תמשיך לנהל את המשבר, או תבחר לפתור אותו. ההיסטוריה כבר הוכיחה: גם בלי כסף אפשר לבנות, אם יש החלטה. היום יש כסף, יש ידע ויש כלים. מה שחסר הוא אומץ. מדינה שמגדירה דיור כיעד לאומי פועלת אחרת: מהר יותר, רחב יותר, ובשיתוף כל הגורמים"

/ 3 /