הבמה המרכזית של הנדל"ן 27.9.24

27.9.24

נדל"ן מדיה

ובמרוקו, אני מאמינה שכולנו יכו־ לים לעבוד יחד – יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים – כולנו יחד עבודה ישראלית". ואז הגיע השבעה באוקטובר באותה שבת שחורה המדינה קיב־ לה את הסטירה הכי מצלצלת שיכולה הייתה לקבל. באופן מובן, בשבועות הסמוכים לאירוע המשק הישראלי כולו נכנס להלם טוטאלי. ענפי הבנייה והח־ קלאות, שהתבססו על עובדים זרים ופלסטינים, ספגו את המכה הקשה ביותר, כאשר המחסור החמור בעו־ בדי בניין מורגש ביתר שאת עד היום, כמעט שנה לשבעה באוקטובר. באוקטובר קיבלתי מאחד 10 "ב־ החברים שלי הודעה שמישהו שאנח־ נו מכירים והיה פועל אצלנו, היה מה־ רוצחים בבארי. לא הפסקתי לבכות כששמעתי את זה, לחשוב שאנשים שישבו ואכלו איתנו השתתפו בזה", מספרת בילי. "כמו כל המדינה, היינו בבלבול מוחלט באותם ימים. אתרי הבנייה היו סגורים והעבודה נעצרה. הריסת בניין בתל אביב, שדייריו כבר פונו על ידי היזם במסגרת פרויקט פינוי-בינוי שאנו מבצעים, נדחה עד להודעה חדשה מטעמי ביטחון על ידי העירייה. בהמשך הפרויקט נדחה בגלל מחסור בעובדים. הרגשנו אבו־ דים", משתפת בילי. "תהיתי לעצמי, איך אני יכולה לח־ שוב מחוץ לקופסה ולמצוא פתרונות כדי להעסיק פועלים ישראלים? הר־ עיון נבט בראשי כבר בתקופת הקו־ רונה כאמור, והתגבש באופן סופי עם ההבנה הבאה: יש לנו אסירים במדינת ישראל שמסוגלים להיות כוח עבודה זמין, ישראלי ובעל מוטיבציה גבוהה. מדובר באנשים שפעמים רבות קשה

להם לחזור למעגל העבודה. אסירים משוחררים רבים לא מצליחים למצוא עבודה בגלל דעות קדומות. אני מא־ מינה שצריך לעזור למי ששילם את חובו, כי אנשים משתנים". כמו יזמית בכל רמ"ח אבריה, בילי גיבשה תכנית ויצאה לדרך; בשלב הראשון היא פנתה לשב"ס עם תכנית מסודרת והציעה לפתוח מיזם משו־ תף להכשרת אסירים לקראת שחרו־ רם למקצועות הבנייה, עם הבטחת השמה לאחר השחרור. תנאי הקב־ לה היו ברורים: המיזם יכלול אסירים שהורשעו בעבירות שאינן כוללות פגי־ עה מינית, אלימות במשפחה או רצח, כדי לא לגרום אי נוחות למשפחות עם ילדים שממשיכות להתגורר בביתן . "בשב"ס 38 בפרויקטים של תמ"א קלטו מיד את הפוטנציאל, ויחד עם מחלקת קשרי קהילה בבית הסוהר מעשיהו, וגונדר אריק יעקב, ראש אגף האסיר, סיכמנו על תחילת הפילוט. אני רוצה להגיד שגיליתי שב"ס קשוב, עם רצון לעזור ולסייע, זה שימח וריגש אותי מאוד", מדגישה בילי. בשלב הבא, היא דאגה לחבר אליה את האנשים הנכונים למשימה; בילי פנתה לעו"ד אריק מגל, סמנכ"ל השיווק של מיסטר פיקס מקבוצת אינ־ רום; למורן פליישר, סמנכ"לית השיווק של איטונג; ולמהנדס אריה טל מקבו־ צת טל מהנדסים – והחזון החל לרקום עור וגידים. "הסברתי להם את הבעיה והצעתי שנעשה משהו לטובת מדי־

נת ישראל. לשמחתי, הדלתות נפתחו מיד. ישבנו יחד, חיברנו את כל הגור־ מים הרלוונטיים לתכנית הלימודים שבנינו, ויצאנו לדרך עם המיזם. אני מאמינה ששיתוף הפעולה הזה יוביל למציאת פתרונות שיסייעו לא רק לענף הבנייה, אלא גם לחברה והכלכ־ לה הישראלית כולה". התקווה החדשה של האסירים הפילוט החל בכלא מעשיהו, שם למדו האסירים במסגרת תכנית )סי־ שעות 100 לבוס( מובנית שנמשכה סה"כ את מקצועות הבנייה הרטובים – בניית בלוקים, טיח, ריצוף, וצבע, יחד עם נהלי הבטיחות. בילי ושות־ פיה הקפידו לשלב הרצאות של בכי־ רים מענף הנדל"ן. בהמשך ישיר ללימודים התיאורטיים, האסירים עברו השתלמות מעשית בתוך האנ־ גר הממוקם בבית כלא עצמו ויועד למטרה זו. "המיזם היה כמו קרן של אור עבור האסירים, שהיו צמאים ורצו ללמוד. הימים היו מאוד מגוונים, שישה שבועות שבהם כל יום הם למדו משהו אחר, וחיכו למחר", משתפת בילי. ”במהלך הלימודים, לקחנו את הכיתה שבה הם למדו, ריצפנו אותה, צבענו ובנינו אותה מחדש. זה היה מדהים, הם יצרו כיתה חדשה שמ־ תאימה לצרכיהם, ואפילו בנו מחדש גם חדר שירותים. התהליך הזה היה לא רק פיזי, אלא גם חינוכי: הם למדו לקרוא תכניות, חישובים ודברים שלא

מורן פלשנר, סמנכ"לית שיווק ומכירות איטונג: "במהלך הקורס, כשראיתי את המוטיבציה של האנשים האלו להצליח וללמוד, הבנתי את גודל המעמד. אני באמת מאמינה ביכולת של האנשים האלה להשתלב בשוק העבודה ולהוסיף ערך לענף הבנייה"

צילום: עומר שטיין

/ 12 /