הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו

יהודים על סיפונה הקטן, הייתה מתורגלת באותו נתיב קצר מאל-חוסימה לגיברלטר. בהפלגתה , ״אגוז״ יצאה לדרך, אך נקלעה אל ים סוער - והפכה למלכודת מוות. רב החובל הספרדי ושני 13 ה אנשי צוותו עלו על סירת ההצלה היחידה. הם השאירו מאחוריהם את המעפילים, שמחציתם היו ילדים, ואת איש המוסד בנסיונות הצלה נואשים בעוד ״אגוז״ טובעת. אך לשווא. איש מהנותרים על מחלליה אותרו ונמשו מלב ים באותו יום שחור, והובאו לקבורה 22 סיפונה לא שרד את האסון. רק במרוקו. אבל כבד נפל על הקהילות היהודיות שם, כאן ובתפוצות. האסון של ספינת המעפילים ״אגוז״ וקורבנותיה זעזע את העולם: בעיתונות ובבנייני פרלמנט ברחבי תבל הטיחו האשמות קשות על הממשל במרוקו ומדיניותו. בעקבות הטרגדיה, החליט מלך מרוקו לבטל את האיסור על יהודים לעלות לישראל. שערי העלייה ההמונית נפתחו ורבבות-רבבות מיהודי מרוקו זכו לעלות ארצה. חלוציותם של המעפילים ונפילתם הפכה לאירוע מכונן ששינה את ההיסטוריה של קהילת יהודי מרוקו. באישון אותו לילה סוער, המעפילים לא ביקשו להיות גיבורים. הם רק חלמו להגיע לארץ ישראל, אך הפכו גיבורים בעל כורחם. מאותו הרגע, למדינת היהודים נפתח חוב מוסרי בפני החללים ומשפחותיהם – להביא את הנופלים לקבורה במולדתם. רבים וטובים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, בארץ ומחוצה לה, הפכו עצמם שליחים במשימה למילוי החוב, אך מעל כולם ניצב יקירנו, סם בן שטרית, שלקח משימה זו כמשימת חיים - לאתר את הקברים ולהעלות את עצמות הנספים לירושלים. שנים של מאמץ בלתי-נלאה, תלאות ומסעות חלפו עד שעלה בידו להשלים את שליחות חייו. סיפור מרגש ומופלא שיכול לבדו למלא ספר שלם, סרט וסדרה גם יחד, ועדיין תהיה היריעה קצרה מלהכיל. עצמותיהם של קורבנות ״אגוז״ הועלו אחר כבוד לירושלים, והשלימו, כמעט שלושים ושתיים שנים אחרי שיצאו לדרך, את מסען אליה. ח״כ רפאל אדרי ז״ל ממפלגת העבודה, יליד קזבלנקה, אמר בדיון מיוחד שערכה הכנסת במליאתה על הבאתם לקבורה: ״מדינת מנספי ספינת המעפילים 22 ישראל פדתה במעמד מקודש, במקום בו אנו עומדים, חוב של כבוד ל- "אגוז" והביאה אותם למנוחת עולמים באדמת ישראל, האדמה אליה ערגו וכיספו… גיבורים אלה, שרגש האחווה הלאומית וההזדהות עם העם היהודי היו חלק בלתי נפרד מחייהם, ומסרו נפשם על ארץ-ישראל, נמנים עם כל שאר קדושי האומה, שמסרו חייהם בדרך ציונה ולמען ציון. בהקרבתם, במאבקם ובמותם קידשו את החיים״. יו״ר הכנסת דאז, שבח וייס אמר בדיון: ״לו זכו מעפילי הספינה "אגוז" להגיע לארץ הזאת והיו חיים אתנו היום, היו רואים לנגד עיניהם חלום מתגשם של מדינה חופשית, משגשגת, קולטת עלייה; מדינה שבה קהילת יוצאי צפון-אפריקה, וקהילת מרוקו באופן מיוחד, מהווה חלק חשוב כל כך של אוכלוסיית הארץ… הם חלוצי הבנייה… משמשים בתפקידים דתיים מרכזיים, שותפים לניהול המדינה והדמוקרטיה שלה, ראשי ערים, חברי כנסת, שרים… מדינה שבה נציגים בולטים ונבחרים של קהילתם פסו עמדות מרכזיות בניווט מדיניות

הפנים והחוץ של ישראל… שבה הם שותפים מרכזיים אהודים בבניית כל מוסדותיה… וממשיכים את סגנונם ומסורתם״. אחד מאותם שרים מרכזיים שניווט את מדיניות החוץ של ישראל וכיהן אף כסגן ראש הממשלה - השר לשעבר דוד לוי, שלימים זכה בפרס ישראל למפעל חיים - הוא שייסד את הטקס בו אנו נמצאים כעת, שהביא להכרה הממלכתית לזכר המעפילים, ועבור משפחותיהם. קהל נכבד, בנימה אישית - בבית הוריי, ינקתי מילדות אהבה ללא תנאי לארץ ישראל ורוח ציונית שבערה בהם כל חייהם. זו אותה רוח שאפיינה את המעפילים שהמתינו בציפיה על המזח. אותה רוח שאפיינה כל כך את יהודי מרוקו. אותה רוח שאפיינה קהילות יהודיות בכל רחבי תבל, שנקבצו ובאו לארץ, לחולל את

נערי משפחות שכולות של "אגוז" מדליקים האבוקה Des jeunes de familles endeuillées allument la flamme

39

2022-23 דבר הפדרציה העולמית

La Voix de la Fédération Mondiale 2022-23