יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות

דיון וסיכום מאמר זה עוסק בהגירה לישראל, ובעזרת כלים מתחום חקר ההיסטוריה שבעל פה והבלשנות החברתית מתמקד בתהליך התִרבות של העולים מצרפת וסוקר את אתגרי הקליטה שלהם, כפי שעולה מהראיונות הביוגרפיים שנערכו עימם. אף על פי שהדעות הקדומות או הסטריאוטיפים וחסמי ההגירה מוצגים במאמר זה בשני חלקים נפרדים, הרי שיש לראותם שלובים זה בזה: הדעות הקדומות מהדהדות חסמים ממסדיים, פוליטיים ובירוקרטיים, והחסם הממסדי והבירוקרטי משולב בחסם של היעדר הבקיאות בשפה העברית. במובן זה, וכפי שמוצע ), הרי Gumperz & Cook-Gumperz , 2008( בספרות המחקר שלשפה, אשר באה לידי ביטוי במפגש של העולים עם החברה הקולטת, יש היבטים לשוניים, חברתיים ותרבותיים כאחד. אופן שימוש בשפה מדגיש את ההבדלים בין החברה הצרפתית לבין החברה הישראלית, והדבר תורם ליצירת ביקורת שלילית על הצד שכנגד: הישראלים נתפסים כחסרי השכלה, חסרי חינוך וחסרי תרבות, ואילו העולים מצרפת נתפסים כבעלי אמצעים, מרוחקים ואנטיפתים. ראוי להזכיר ולהדגיש שתיאור המציאות הוא מנקודת מבטם הסובייקטיבית של העולים מצרפת, וייתכן שקיום ראיונות עם אוכלוסיות אחרות היה מאיר את היחסים החברתיים באור אחר. אנו רואים באי־למידה מספקת של דרכי השימוש בשפתה של החברה הקולטת חסם עיקרי לקיומו של תהליך תִרבות מוצלח שסופו בהשתלבות בחברה או בהיטמעות בה. כפי שנוכחנו לראות בסיפורי החיים, בלא ידיעת השפה העברית נוצרים קשיים בהבנת נורמות חברתיות ותרבותיות המקובלות בחברה הישראלית כפי שהן מתבטאות בקבלת שירותים רפואיים, בהתנהלות מול המוסדות הפיננסיים, בבירור עניינים אישיים מול משרדי הממשלה, בהשתתפות באירועי פנאי ותרבות ובתקשורת בין־אישית עם הסביבה הקרובה (למשל השכנים בבניין המגורים). זאת ועוד, פערי הבקיאות בשפה הם אלו שחיזקו את תחושת הבדידות של העולים, ולטענתנו גם העצימו את הדעות הקדומות, שכן העולים מצרפת אינם מצליחים לתקשר או לתאר במילים המובנות לאוזני החברה הישראלית את מצבם, וכדבריו של הם מעדיפים לחיות "בפזורה צרפתית" )Raviv, 2012 רביב ( משלהם כדי לקיים חיי חברה כלשהם – תופעה הדומה לסטריאוטיפ הגטו שמיוחס לעלייה מברית המועצות ומתבטא בקיומם של אירועים חברתיים בשפת המקור ). מכאן שחיזוק 2005 במקום בשפה העברית (אליאס, השליטה בשפת המקום עשוי לגשר על הפערים הבין־ תרבותיים ולצמצם את התפיסות הסטריאוטיפיות ההדדיות ). כמו כן, Drewelow, 2011; Garrett - Rucks , 2013 (ראו למשל ניתן לציין שמלבד הביקורת על התנהלות מוסדות המדינה

פנינה בן דוד וסולי אניג'ר במשרדי הפדרציה העולמית

ונותני השירות הציבורי למיניהם, שמשתהים בהנגשת מידע בשפה הצרפתית, העולים החדשים האשימו את עצמם במצבם, וכך יצרו את תחושת הקורבנות העצמית. מלבד התרומה התיאורטית המוצגת לעיל, המתבטאת בזיהוי הדעות הקדומות והחסמים של העולים מהרפובליקה הצרפתית, אנו רואים חשיבות בהבאת הסוגיה לפני הרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה, כגון משרד העלייה והקליטה, משרד הכלכלה והתעשייה, משרד האוצר, משרד הפנים ומשרד התיירות, שכן לפערי השפה יש פתרונות הקשורים למדיניות ציבורית, לדוגמה הנחלת השפה העברית בקרב העולים והטמעת השפה הצרפתית במוסדות החברה הישראלית. הפתרון הראשון עשוי להתבטא למשל בקיום אולפני עברית בישראל ובצרפת, תוך הקפדה על תוכנית לימודים זהה שתאפשר לעולים להתנייד בין שתי המדינות, או לחלופין בקיום אולפנים מקוונים (בזום) שמנטרלים את סוגיית המקום, או סבסוד מורים פרטיים וקיום מבחני בקיאות שהעומדים בהם יזכו בהטבות כלכליות נוסף על סל הקליטה הבסיסי. פתרון אחר, שמקודם בימים אלו, הוא הנגשת השירותים והמידע הממשלתי והמוניציפלי לעולים מצרפת, לרבות בענפי הבנקאות, הרפואה והתקשורת, שנכון להיום מונגשים רק בעברית, בערבית, ברוסית ובאנגלית. אומנם שני הפתרונות נועדו להקל על העולים את תהליך הקליטה, אך ניכר ביניהם הבדל מהותי הקשור לתהליך התִרבות: בעוד הנחלת השפה העברית נועדה לעודד את העולים לצלוח את ההשתלבות או ההיטמעות בחברה, הרי שהטמעת השפה הצרפתית בשירות הציבורי יוצרת ערוצי תקשורת שמבטלים את הצורך להשתמש בשפת המקום – כפי שאכן אירע במקרה של העלייה הרוסית – ומעודדים את היפרדותם של העולים מהחברה הישראלית.

63

2023 תמוז- אלול, יולי-ספטמבר :19 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו