יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות

ממנהגי יהדות מרוקו בארבעת הצומות ובין-המצרים

ליקוט ממקורות שונים

) מהשנה לספה"נ, כגון: בתשעה-באב תשכ"ה מלאו 68 ( ). ויש הנוהגים 1965 - 68 = 1897 שנים לחורבן הבית ( 1897 שנים 1895 שנה מספירת הנוצרים (בתשכ"ה - 70 להפחית לחורבן). * בליל תשעה-באב נוהגים לישון על הרצפה וכן נוהגים לשים אבן או אבנים תחת הכר. * בתפילת שחרית מרבים באמירת קינות (בהן מזכירים גם את גירוש ספרד) בעלות מנגינות רבות ושונות. נוהגים לתרגם את הפטרת "אסוף אסיפם" (ירמיה ח). בתרגום זה משולבות אגדות רבות מאגדות החורבן. * הופכים את כיסוי ספר-התורה ומעמידים אותו על גבי ספסל או שולחן, ולא על גבי התיבה הרגילה. * לאחר תפילת שחרית, הנמשכת כארבע וחצי שעות ומסתיימת בערך בשעה אחת עשרה, קוראים את ספר איוב, מתחילתו ועד סופו. בתפילת מנחה שוב יושבים על הספסלים. מפטירים בה ב"שובה ישראל" (הושע יד). * נהגו להיבטל ממלאכה בתשעה-באב ובפורים, כי העובד בהם לא יראה ברכה מעבודתו. הפתגם אומר: "כספי איכה (תשעה-באב) וכספי מי כמוך (פורים, שבשבת זכור קוראים "מי כמוך" לריה"ל) אין בהם סימן ברכה". * הנשים אף הן נהגו במרוקו לשבת אגודות אגודות על הרצפה, ולקרוא קינות בערבית (או שקראו להן), בכו ווהספידו חורבן הבית והגלות המר והנמהר. * חלקם נהגו לאכול דייסת חטים במוצאי צום תשעה-באב וגם במוצאי שאר התעניות. * עקרות הבית נהגו לסייד את הבית, או לפחות חלק ממנו, לכבוד שבת-נחמו.

* נהגו להכריז בשבת שלפני כל צום בבית-הכנסת על הצום, פרט לתשעה-באב, יום-הכיפורים ופורים, וסימנך: אכ"ף עליו פיהו (שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקן, ד). * התעניות ביהדות מרוקו הינן בעלות צביון "תענית ציבור" ממש, משום שכל הציבור מתענה בהן. גם ילדים, החל בגיל תשע שנים, מתחרים ביניהם מי יצום כל היום כולו, ואין נוהגים לאכול בבוקר השכם (לפני עלות השחר) של יום הצום. * בתענית ציבור נוהגים להניח תפילין גם בשחרית וגם במנחה. * בשבעה עשר בתמוז מתחילים לקרוא תיקון חצות, בצהרים. בתקופת בין המצרים מקפידים על מנהגי אבלות. בהפטרות של תלתא דפורענותא משנים המנגינה הרגילה, וקוראים אותן בטעמים המיוחדים לשבתות אלה בלבד. בגלל הטעמים המיוחדים נמכרות הפטרות אלה בסכומים גבוהים מן הרגיל. צום תשעה-באב * בכל תשעת הימים נוהגים איסור לגבי אכילת בשר ושתיית יין. תספורת אסורה כל שלושת השבועות. * שבת-חזון נקראת "שבת-איכה". יש נוהגים איסור רחיצה בשבת זו וגם אין אוכלים בה בשר טרי כי אם בשר משומר. * בסעודה המפסקת יושבים על הארץ, ליד פתח הבית. נהגו לאכול תבשיל עדשים, וביצים שלוקות טבולות במעט אפר ומלח, זכר לחורבן וסימן לאבלות. * בבית-הכנסת יושבים על הארץ, על גבי מחצלות. לפני תפילת ערבית אומרים קינות רבות ואחריה קוראים מגילת איכה. החזן מודיע בקול בוכים, כמה שנים עברו מאז חורבן בית קודשנו ותפארתנו. סימן לדבר נתנו: להפחית חיי"ם

19

2023 תמוז- אלול, יולי-ספטמבר :19 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו