יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות

שהבינה כי מרוקו זקוקה לכך וכי קיים פוטנציאל כלכלי בשוק המרוקאי, שכנעה משקיעים יהודים ולא יהודים להשקיע במרוקו ומשכה ישראלים בולטים למרוקו. הנציגות הקבועה של המוסד במרוקו, שהייתה הנציגות הישראלית הראשונה במדינה לפני פתיחת משרדי הקישור, אפשרה לראשי המוסד ומקביליהם במרוקו להיפגש בצורה חופשית וכן לגורמי ביטחון נוספים. תפקידו המרכזי של הנציגות היה בעיקר לאבטח וללוות פגישות בין בכירים ישראלים לבכירים מרוקאים . יחד עם זאת, פגישות אלו היו מצומצמות ומוגבלות מאוד ורק לאחר מלחמת ששת הפכו המפגשים הרשמיים בין המדינות 1967 הימים ב לתכופים יותר ואף הגיעו לדרגים בכירים. האירועים הסוערים במזרח התיכון בכלל ובצפון אפריקה תרמו 60 בפרט במהלך השנים המוקדמות של שנות ה להגברת ההתקרבות הישראלית-מרוקאית. במהלך תקופת הדרדרו גם 1963 הסכסוך בין אלג'יריה למרוקו בסתיו יחסיה של מרוקו עם מצרים. מהצד התוניסאי, חל שיפור משמעותי ביחסים שבין המדינות. זאת לאחר סירובו של נשיא תוניסיה חביב בורגיבה לנשיא מצרים ג'מאל עבד אל נאצר, אשר ביקש ממנו להשתמש במרחב האווירי של ארצו, כדי להעביר נשק וחיילים לסיוע לאלג'יריה. כתוצאה מסירוב זה, הפך חסן השני לתומך נלהב של הצעתו של הנשיא בורגיבה ליישב את הסכסוך הערבי-ישראלי באמצעות הידברות ומשא ומתן עם ישראל. למרות ההתקרבות בתחילת שנות השישים, התגברות תחושות הפטריוטיות והסולידריות בעולם הערבי בשל , הביאה 1967 מלחמת ששת הימים שהתרחשה ב למתיחות ביחסים בין המדינות. מרוקו לא יכלה להתעלם מדרישות המדינות הערביות לסיוע ברמה המנטלית וכן ברמה הצבאית ולכן שלחה כוחות צבאיים לסיוע למצרים.

פתרון לבעיית עליית היהודים. יחד עם זאת, פריצת הדרך כאשר תפס חסן השני את 1961 בנושא התרחשה בשנת המלוכה. באותה השנה נפגשו מפקד "המסגרת" (שכאמור הייתה הכינוי לפעילות המוסד להעלאת היהודים ממרוקו) אלכס גוטמן עם א.בנג'לון שהיה נציג הארמון. המשא ומתן בין השניים כלל התחייבות של ישראל ל"פיצויים" עבור מרוקו. פגישה זו היא שהובילה לתחילת מבצע העלייה המרכזי של יהודי מרוקו - "מבצע יכין". שני ראשי המוסד – איסר הראל ומאיר עמית – הם אלה שהניחו את אבני היסוד ליחסים הבילטרליים, כאשר הקשר הראשון שביסס המוסד היה למול הגנרל מוחמד אופקיר שהיה ראש שירותי הביטחון המרוקאים. על מנת לסלול את הדרך לארמון, הראל ניצל את המסגרת שבנה המוסד שאפשרה ליהודי מרוקו לעלות לישראל. הקשרים שנוצרו עם ראשי סוכנויות הבטחון והמודיעין במסגרת מבצע "יכין" המשיכו להתקיים ואף התרחבו גם כאשר יהודים יכלו לעזוב את מרוקו לישראל ללא צורך באישור לכך. כדי לבסס את הקשר ולדאוג שיפעל בצורה מלאה, המלך אפשר למוסד להקים מרכז קבוע במרוקו. באמצעות קשרי המוסד, הגישה ישראל למרוקו סיוע צבאי בתחום ההכשרות הביטחוניות והמודיעיניות, אימון שומרי הראש של המלוכה וכן בתחום אמצעי הלחימה וסיוע ברכישות . כך למשל בשנות השישים ישראל שלחה גורמים מטעם המוסד, השב"כ ואמ"ן על מנת לאמן את הכוחות המרוקאים, להכשירם וכן העבירה מידע שסייע למרוקו במלחמה נגד אלג'יריה . כמו כן, בשנת , ביקש הגנרל אופקיר את עזרת המוסד בתפיסות של 1965 האופוזיציוניסט מוחמד בן ברקה, בקשתה שנענתה בחיוב מצד ישראל.

מעבר ליחסים הביטחוניים שנרקמו בין המדינות, היחסים הבילטרליים התרחבו בנוסף לתחום הכלכלי. ישראל

בארמון המלכותי ברבאט. תצלומים שנלקחו מחסן השני, חוטאב סאהיב אל-ג'אלה אל- 1957 ביולי 9 טקס השבעת הנסיך חסן, יורש העצר ב- .347 , עמ'. 1 חסן אל-ת'ני [נאום הוד מלכותו המלך חסן השני], ט.

49

2023 אפריל-יוני , ניסן-סיון תשפ״ג :18 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו