יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות
מקום חשוב בטיול תופסת יהדות מרוקו. מדובר בקהילה בעלת מורשת מפוארת, עם חיי יצירה רבי-שנים, שתרמה תרומה מכרעת להתפתחות השפה העברית. ידועים בה שמות כמו יהודה חיוג, הרי"ף ודונש בן לברנט. במקום חיה איש, שעזבה לארץ האבות, או לצרפת 350,000 קהילה בת וקנדה. יהודים כבר (כמעט) שאינם נולדים יותר במרוקו. ההיסטוריה היהודית כאן תמה. אלפי שנים הם הניעו את גלגלי המסחר, בנו ויצרו, בכו ושרו. היום ממשיכים כאן החיים בלעדיהם. ישובים קטנים בהרי האטלס, שהיו כולם יהודיים, קרסו, ונותרו מהם רק שרידי קירות ועיי זיכרונות, על רקע הרים נישאים וכתמים ירוקים. במקומות רבים ה"מלאח" (ה"גטו") קיים, אך תושביו הנוכחיים אינם יודעים דבר על אלו שעזבו לפני כיובל. המעטים שנותרו כאן, נוכחותם חסרת משמעות תרבותית. הם שולחים את הילדים ללמוד בחו"ל, ונשארים לשמור על בתי הקברות ובתי הכנסת. עולם הולך ונעלם. קשה לי בלי אקטואליה. יהודי מרוקו הם נושא הדורש עיון מעמיק, בעיקר בקשר להשלכות העכשוויות שלו על חיינו בארץ ישראל. מעבר לעניין ההיסטורי, ההגותי והתורני, מדובר גם, אם להיות כנים, בבעיה לא קלה. כל עוד משורר מוכשר כמו ארז ביטון, למשל, מוצג כ"משורר מרוקאי", ולא כ"משורר" סתם כך, יש לנו בעיה. מבלי להיכנס לשאלה אם קיים קיפוח עדתי ומי אשם בו, הנושא המרוקאי הוא נושא "חם", נושא שעולה לפרקים, בין אם בקשר לאישי ציבור שונים ובין אם בקשר למימונה, שהוא חג שראשיתו בביקורים משפחתיים סולידיים, שהפך לאירועים המוניים בעלי משמעות פוליטית. חשוב לנסוע למרוקו כדי לראות, לשמוע ולהבין. להכיר מה שהיה שם, גם כדי להבין מה אירע כאן, בארץ ישראל.
בלתי מוגבלות. דיוקנו מופיע בכל חדר מלון ובכל תחנת אוטובוס, על גבי פסגות הגבעות החשופות, על קירות החנויות והמשרדים, על שטרות הכסף והמטבעות ובכל תכנית טלוויזיה. הוא העין הגדולה הצופה בכל אחד מכל מקום. הוא המצביא הראשי, השופט העליון, הצדק המוחלט והאחרון, הוא אמיר המאמינים והוא הארץ והמולדת. מעשיו במישור המיתולוגי, ומחדליו אינם מוסברים. כמו בכל סקירה נוסטלגית, גם אני מוצא את עצמי נסחף בשטף המליצה ומזכיר לעצמי כי גם חסן השני, אביו של המלך הנוכחי (מוחמד השישי) וגם אביו מוחמד החמישי לא היו 'צימחונים', ומעשיהם מילאו לא מעט שורות בדו"חות 'אמנסטי'. יתכן שאין אפשרות אחרת במציאות המורכבת כל כך של האזור. כך או אחרת, מוחמד החמישי היה ראש שבט קדמון ואבא סמלי, מנהיג ברברי ושייח' בדואי, ששורשי משפחתו מגיעים עד לנביא מוחמד עצמו. מצד אחד, טיפוס דמוי הארון אל רשיד מ'אלף לילה ולילה', ומצד שני למד משפטים בסורבון ושיחק טניס. באישיותו ובמסריו הפנים את הרוח המרוקאית האמתית, השונה כל כך מהסטריאוטיפ המרוקאי הישראלי, כפי שהוא מתבטא בדמויותיהם של פוליטיקאים וראשי וועדי עובדים. המלך המרוקאי הינו אמן ההליכה על הסף. חסן השני היטיב לפסוח על שתי הסעיפים: גם לקרוא להחזרת ירושלים לחיק האסלאם, וגם לקבל את ישראל לליגה הערבית; גם לכנס ועידות פסגה עתירות לאווים וגם לתווך בהסכמי שלום; גם להלל את גבורתו של סאדאם חוסיין וגם לתמוך במדינות הקואליציה - מלא סתירות ועשיר בניואנסים, כמרוקו עצמה. בכל מקום, על הגבעות החשופות ועל קירות המסגדים, מתנוססת סיסמא המכריזה שוב ושוב על 'השילוש הקדוש': האל, המולדת והמלך. אדם שידו בכל ועל פיו יישק דבר, מלך כמו באגדות.
41
2023 אפריל-יוני , ניסן-סיון תשפ״ג :18 גיליון
"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו
Made with FlippingBook Digital Publishing Software