יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות

מרהיב יותר מן המדבר. אך הרכס הגרניטי העתיק של הרי מול האטלס נוגע ללבי יותר. ברגע שראיתי את הּבֹולְדֶרים העגולים הענקיים, שמשך אלפי שנים גולגלו ביד נעלמה מראשי ההרים, הבנתי למה מוש התכוון: הפסגות האדמדמות של הגרניט, הזכירו לי, כמו לו, את הימים היפים של סיני, כאשר הבולדרים הענקיים, המעיינות והבוסתנים של אזור ההר הגבוה שימשו לנו מפלט מפני ההוויה הישראלית הדחוסה. תחושה חמימה של נוסטלגיה שטפה אותי פתאום. הזיות סנטה-קתרינה התאימו לנוף הפראי שמסביב. הזיכרונות והכיסופים ערבבו באורח פלא את המוסיקה המקומית עם השירים הרוסיים שנהגנו פעם לשיר סביב המדורה, בין הרי הגרניט, בטיולים של פעם. לאחר שוטטות סקרנית בכפרים, יצאנו מהעמק, בדרך הררית ומשובשת המתפתלת מעל צוקים רמים, לצד נחלים זורמים ובתחתיתם של גאיות, הגענו אל איט-מנסור. זוהי איננה נאת מדבר בסדר גודל של עין גדי, אלא משהו בסדר גודל אחר, קילומטרים רבים של דקלי תמר, בוסתנים קטנים של פרי הדר ונשירים, גני-ירק מטופחים בקפידה, ומספר משבצות זרועות חיטה. כל סנטימטר מעובד בסבלנות, באהבה. פיסה צפופה, רוחשת חיים, בלב המדבר. אנו פוסעים בשורה עורפית. כל אחד מרוחק מרעהו, כל אחד והרהוריו. אחר-כך התברר שכולנו חשבנו על דבר דומה: "לא יאומן, אנחנו במרוקו, בלב המגרב"... זו לא היתה הפעם הראשונה שצבטנו את עצמנו בתדהמה. זה קרה לראשונה כשרגלינו דרכו במישורים הים-תיכוניים, הפוריים, של מרוקו. בארץ ההֶסְּפֵרידֹות, השומרות על

שבגלגול הקודם היה מן הסתם מרוקאי. לא סתם מרוקאי של העיר הגדולה, אלא ּבֶרְּבֶר בן ברבר, ששורשיו נעוצים בעומק אדמתה של צפון אפריקה מאות ואולי אלפי שנים לפני שהגיעו לכאן בני ערב. רציתי לשמוע על מקום מיוחד, הרחק מנתיבם הכבוש של המטיילים, משהו מן הדברים ששנינו אוהבים באמת. הוא חייך ופלט מילה אחת, מבלי לפרש: "איט מנסור". לאחר עשרה ימים של טיול במרוקו הגענו לאיט-מנסור. עברו עלינו ימים נעימים ומרתקים: סיירנו באגמים הכחולים שבהרי האטלס הגבוה, במפלי המים, ברמות הנמוכות ), המכוסות במרבד צפוף Meseta הנקראות מֶסֶטָה ( וצבעוני של פרחים, שחינו בחופי הים החוליים של אגדיר, והגענו עד להרי האנטי-אטלס שבדרום-מערב המדינה. בלב ) , עיירה ברברית ציורית, Tafraut הרכס נמצאת טפראות ( שבתיה הוורדרדים נחבאים בצל גושי סלע ענקים, שדומה ועוד רגע יימחצו אותם על יושביהם. השמים היו כחולים ללא עב, ועל הכול היתה נסוכה שלוות המדבר. ליד טפראות נמתח עמק אָמֵלְן השלו, ובו כפרים קטנים מוקפי עצי פרי מטופחים וגנים המושקים בתעלות. כפרים הדומים לכפרים הרריים רבים ברחבי העולם השלישי, אך בהבדל אחד גדול: אלו כפרים ללא גברים! זהו עמק שכל תושביו הם נשים, ילדים וזקנים. הגברים בגיל העבודה נמצאים בקזבלנקה, ברבאט או במרסיי, ופעם בשנה הם שבים לכאן לחודש ימים ומביאים עמם פרנסה למשפחה, מתנות לילדים, נשיקה לבן שנולד בהיעדרם ומעט רומנטיקה, שמן הסתם תוביל לילד נוסף בשנה הבאה. אני סבור שהרי האטלס הגבוה יפים יותר. לטעמי השלג

39

2023 אפריל-יוני , ניסן-סיון תשפ״ג :18 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו