יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות

עטר הוא סבם של יעקב בן עטר מנופלי מחלקת הל"ה ויצחק נבון, נשיאה החמישי של מדינת ישראל. כך אמר יצחק נבון בנאומו בפני המפלגה הדמוקרטית בקהיר ביום : "סבא שלי, שנולד 29.10.1980 ד, יט בחשון התשמ"א, במרוקו, היה רועה רוחני של עיירה ליד קַזַּבלַנקה (הכוונה לאַזֶּמּור). פעם ראה בחלומו את אחד הנביאים, שאמר לו: עד מתי תשב כאן בנחת וירושלים בצער? כעבור ימים אחדים נטל את אשתו, היא סבתי, את בתו בת הארבע, היא אימי, ויצא בדרכו לארץ הקודש כדי להגשים את תפילותיו ואת חלומותיו, ואין אדם חולם, אלא מה שלבו חפץ". לאחר הסיור חולקנו לעבודה בענפים השונים, וחולקנו לחדרים. כמו כן חולקנו למשפחות מאמצות, ואני אומצתי לחיק משפחת ליטמן היקרה. תקופת מלחמת ששת הימים , פרצה 1963 בחלוף ארבע שנים לעליית יהודי אַז ֶּמּור בשנת מלחמת ששת הימים במזרח התיכון ועמה גבר החשש מפגיעה בשארית היהודים במרוקו בכלל ופסולי העלייה באַזֶּמּור בפרט. שלטונות מרוקו שחששו מפיגוע המוני ביהודים, הקדימו תרופה למכה, והציבו שמירה בשכונות היהודיות ברחבי מרוקו. במְלָאח באַזֶּמּור הציבו שוטרים שעות 24 ששמרו על היהודים jadarmiya מה"זַ'דַרְמִיָה" – ביממה. נאסר על היהודים לצאת מחוץ לבתיהם, והתבקשו לנעול דלתותיהם בכל שעות היום והלילה. הקהילה היהודית במרוקו דאגה לכל מחסורם, ואף שלחה קצב יהודי מאְלזַ'דִידָה הסמוכה, שחילק להם בשר כשר. אין ספק ששלטונות מרוקו הפיקו לקחים מן העבר, כאשר המון ערבי 42 פרע ביהודי הערים אּוגְ'דָה וגֶ'רַאדָה. בצפון מרוקו, ורצחו יהודים ופצעו רבים, זאת לאחר הכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל. פסולי העלייה שנותרו באַזֶּמּור, כעסם גבר כלפי שליחי העלייה שלא מימשו הבטחתם להעברתם מומשה 1969 לאלאְלזַ'דִידָה ולעלייתם לישראל. רק בשנת ההבטחה בחלקה כאשר הועברו חלק מפסולי העלייה לקהילה היהודית באְלזַ'דִידָה באיחור של שש שנים, ומשם עלו לישראל. באַז ֶּמּור נותרו ארבע יהודיות עריריות שלא זכו לממש את חלומם. האיחוד זה היה יום שישי חורפי אחר הצהריים של חודש מרץ בהיתי חייל בהיאחזות אַרְגָּמָן בבקעת הירדן, מתכונן 1969 למסדר ולעלייה לעמדת השמירה, התבקשתי לגשת לאוהל המנהלה. חיש מהר פקדתי את אוהל המנהלה, שם המתין לי מברק מאבי. בידיים רועדות פתחתי את המברק, וללא שימת לב זלגו דמעות מעיניי והפעם מאושר. במברק היה כתוב: "אמא שלך ואחותך בישראל, בוא לראות אותן". רועד ניגשתי למ"פ, סיפרתי לו בקצרה אודות הבשורה המשמחת. מיד הוא דאג להוציא אותי ליריחו, ומשם הצטרפתי ל ּפַטְרֹול היוצא אחת לשעה לירושלים, ומשם המשכתי בטרמפים

לאופקים. בהגיעי לבית אבי בשעות הלילה המאוחרות, נקשתי על הדלת דקות ארוכות עד שאבי התעורר משנתו. הדלת נפתחה, נשאבתי פנימה לראות את אמי ואחותי, אך התאכזבתי שלא היו בבית אבי. לשאלתי אודותיהן? אבי ענה שהן לא גרות באופקים, ותוך כדי מסר לי פתקית בה כתוב שהן מתגוררות בכרמיאל. לאחר התלבטות החלטתי לנסוע בטרמפים בלילה חורפי ולא להמתין לבוקר כי ביום ראשון אני אמור לחזור לצבא. חיש מהר החלפתי את בגדי הרטובים, הצטיידתי בכריך, ושמתי פעמיי לצומת אופקים. במשך שעות נסעתי בטרמפים עד בואך לכניסה לכרמיאל בשעות הבוקר. בעודי מתהלך הבחנתי באב ובנו שהיו בדרכם לבית הכנסת. שאלתי אותם אודות מיקום משכנם של עולים שהגיעו לאחרונה לכרמיאל, והצביעו על קבוצת מבנים. בהגיעי למבנה בן שלוש קומות, הבחנתי בילדה במרפסת צופה לעברי עד הגיעי לסף הבית. נקשתי קלות על הדלת ומבעדה שמעתי את קולה של אמי שואלת בשפה הערבית יהודית: " ׁשְּכֹון הָדָא"? – מי זה? עניתי: "אָנָא זָ'אקֹוב" – אני יעקב. הדלת נפתחה, ואל מול עיני עמדה אחותי רוקעת ברגליה. שלושתנו התחבקנו דקות ארוכות, זה היה מפגש מרגש לאחר פרידה של שש שנים שהיו קשות מנשוא. שוחחנו עַל הָא וְעַל דָּא במשך שעות שחלפו כהבזק אור. תוך כדי, העלטה באופק הזכירה לי שעלי להזדרז לחזור בטרמפים לאופקים ולְמָחֳרָת חזרה לצבא. העליתי רעיון של אבי על העברתן לאופקים, שם מתגורר .1963 אחיה ומשפחתו המורחבת ועולים מאַזֶּמּור משנת כמו כן באופקים התגוררה משפחתה של אמי שעלתה מהעיר אֶסַוִירַה – מוגַדור, כל אלו יקל על קליטתן המהירה. אמי ואחותי שמחו על המעבר, ומסרו לי את תעודת עולה ומסמכים נוספים כולל מסמך לשחרור ארגז המטלטלים מנמל חיפה, שהיה באחריותי. לפני פרידתי שאלתי שתי שאלות שלא נתנו לי מנוח. השאלה הראשונה קשורה להיעלמותה של אחותי שהיתה אמורה לעלות עמנו. אחותי ענתה שלקראת העלייה לאוטובוס, החליטה להישאר עם אמי, וחזרה למתחם הצדיק רבי אברהם מּול נֶס, שם הסתתרה מתחת לשולחן השומר, ואף שמעה את השיחה בין אבי לשומר. אין ספק שמעשה הרואי זה מצד אחותי הציל את אמי. השאלה השנייה קשורה לידיעת אודות "מותה של אמי" ו"חטיפת אחותי", 1965 הכזב בשנת ושללו ביצוע פוגרום בשארית יהודי אַזֶּמּור. אמי לחשה: "אְלָּּה חְדָא עְלִינָה" – "הקדוש ברוך הוא שמר עלינו". כמו כן הן סיפרו אודות מלחמת ששת הימים כפי שתואר לעיל. נפרדתי לשלום ועשיתי דרכי לאופקים. בהגיעי לפנות בוקר, מסרתי לאבי את המסמכים לטיפול בהעברתן לאופקים. בחלוף מספר חודשים עברו למשכנן החדש באופקים, ואני התפניתי לשחרר את הלִיפְט מנמל חיפה והעברתו לדירתן באופקים. סוף טוב הכול טוב. אחותי נישאה, ואמי האריכה ימים וזכתה לנכדים ונכדות משני ילדיה.

37

2023 אפריל-יוני , ניסן-סיון תשפ״ג :18 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו