יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות
בגורל פסולי העלייה וביניהם אמי ואחותי. תוך כדי השיחה, אבי סיפר לי שהתיידד עם עולים מקַזַּבְלַנְקָה, שיתף אותם אודות פסולי העלייה ואודות אחותי ואמי. מה רבה הפתעתו כאשר שמע מאחד העולים, שבקבוצה שלהם שעלתה מקַזַּבְלַנְקָה היו שתי נשים עריריות שעלייתן נדחתה למועד לא ידוע. בהתערבות אחד העולים שהכיר פעילי עלייה מקומיים, שניאותו להעלותן תמורת תשלום כספי או תכשיטים. אבי לא האמין למשמע אוזניו ואמר "זו מחירה של תמימות". יש לציין שרק מקצת מהפעילים סרחו. השהייה במחנה ארכה מספר חודשים עד שבאחד הערבים קיבלנו הודעה על מועד הפלגתנו לישראל. ארזנו את המטלטלים, נפרדנו מהחברים החדשים, ועשינו את דרכנו לנמל. חיש מהר עלינו על האוניה והתמקמנו בחדרים. לאחר הנחת המזוודות, עליתי לסיפון האוניה עם החברים החדשים שהכרתי במָרסֶיי. צופר האוניה החריש אוזניים, העוגן הורם ויצאנו לדרך. ביום השני להפלגה, כאשר שהיתי על הסיפון ושיחקתי עם בני גילי, לפתע משום מקום צץ דודי, אחז אותי בחוזקה ורץ בטירוף לעבר מעקה האוניה כדי להשליכני לים. עולים ששהו באותה עת על הסיפון, הסתערו עליו ועצרו אותו מלבצע את זממו. לשאלת אחד העולים על המעשה המטורף, הדוד סיפר שאת המעשה עשה כנקמה באבי על כך שהותיר את אמי ואחותי במרוקו. מאז המקרה לא עזבתי את אבי אפילו לרגע קט. בערב האחרון להפלגה עמדתי עם אבי ויתר העולים על סיפון האוניה, באופק אורות הבזיקו, מראה העיר חיפה התלויה על צלע ההר, נוף מדהים ומראה מרנין לב. העוגן הוטל למים ועמו גברו צהלות השמחה, וכולנו פצחנו בברכת שֶׁהֶחֱיָנּו.
נוסעים אל הלא נודע לאחר סידורים אחרונים וקבלת תעודות העולה, עלינו לאוטובוס עם ה"אף המאורך". חלק מהעולים סירבו לעלות לאוטובוסים והתעקשו לנסוע למקומות שונים בארץ, שם גרים קרוביהם. מנמל חיפה נסענו אל הלא נודע, בדרך חלפנו על קבוצות ישובים מוארים שהלכו והתמעטו, והתחלפו בשדות פתוחים וחשוכים. הנסיעה היתה ארוכה ומייגעת במשך שעות ארוכות עד הגיענו בואך לאופקים. האחראי מטעם הסוכנות קיבל את פנינו וביקש ללכת אחריו בשיירה עם המזוודות עד הגיענו למבנים טרומים, שריח הצבע הטרי נדף מהם. לאחר שהתמקמנו בדירות, נפרדנו מאיש הסוכנות לשלום. השחר הפציע, יום חדש בארץ שחלמנו עליה. קשיי קליטה השהייה באופקים התאפיינה בקשיי קליטה – תחילה המפגש עם בית הספר, שם שובצנו בכיתה מעורבת המורכבת משתי קבוצות תלמידים: "ותיקים" ו"חדשים". לעולים החדשים בכיתה זו לא היה סיכוי לשרוד משתי סיבות עיקריות: ראשית, הקביעה לרמת הכיתה נקבעה על פי הגיל ולא על פי המטען הרוחני, שנית התקשורת בין התלמידים למורים. לאחר מספר חודשים, חלק מהתלמידים מקבוצת העולים מצאו את עצמם מחוץ לכותלי בית הספר היסודי, ומעלה מצאו 11 ונותרו ללא מסגרת לימודית. תלמידים בני מסגרת נוחה יותר ב"מרכז נוער" העירוני, שקלט בני הנוער הן מאופקים והן מהמושבים באזור אופקים. "מרכז הנוער" נתן לנו מענה בייעוץ והכוונה, והיווה עבורנו "חממה" ליזמות חברתית טכנולוגית, התפתחות אישית ותרבותית. מחד
גיסא, נער שנפלט מבית הספר הפורמאלי לא יצא מהמסגרת הלימודית, שניתנה על ידי מורות חיילות. המורות החיילות לימדו גם במוקדי ריכוז עולים ללמדם לקרוא וכתוב את השפה העברית. מאידך גיסא מסגרת זו אפשרה מסלול לימודים נוחה יותר שכללה מספר תחומים כמו חקלאות, נגרות, מסגרות, תפירה ועוד... לצד הקניית מקצוע, ניתנה לתלמידים אפשרות לעבוד מספר
-תמונות ממקורות שונים Grand Arénas מחנה מעבר ''גְרַנְד אָרֶנָס –
35
2023 אפריל-יוני , ניסן-סיון תשפ״ג :18 גיליון
"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו
Made with FlippingBook Digital Publishing Software