יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות

העולות, אין אנו יכולים להשאיר מקרים אלה לחסד הערבים : "האופוזיציה במרוקו מתקיפה 4 במקום...". ציטטה מ"ס את המלך בעיתונות בגלוי שהוא מעניק לישראל את היהודים הבריאים ואת החולים והזקנים משאיר במרוקו, והאספקט המעשי הוא: איש מאתנו אינו יודע כמה זמן יישאר המלך בשלטון וכמה זמן יוכל לעמוד בלחץ הקיים ולקיים את המשך העלייה". תופעת "הנטושים" החלה בצידוד בסלקציה שהפרידה משפחות, וביניהם משפחות שהתבקשו לשלוח את ילדיהם לישראל במסגרת "עליית הנוער", וההורים נותרו לחסדי שמיים. הסלקציה שהחלה בשנות החמישים, חזרה גם בשנות השישים. שלטונות מרוקו יחד עם הקהילה היהודית בסיוע גופים יהודים ובינלאומיים שניאותו לטפל ב"נטושים", ובכך לכסות על חרפתם של מנהיגיה של מדינת ישראל שסגרו בפניהם את שערי ארץ ישראל. אלו אותם מנהיגים שהתחייבו שמדינת ישראל תהיה בית לעם היהודי. חלק מ"הנטושים" נאספו על ידי הקהילה היהודית ושוכנו בבתי מחסה שונים, ואחד מבתי המחסה קיבל את הכינוי "וילה" בשוליה של העיר קַזַּבְלַנְקָה. חלקם האחר של "הנטושים" אושפז בבית חולים הפסיכיאטרי "בֶּרְׁשִיד" הנמצא בעיירה ק"מ, דרום מזרחית 40 בֶּרְׁשִיד הממוקמת במרחק כ – לקַזַּבְלַנְקָה בדרך לעיר סְטָאט. לא היה מי שיבקר אותם, כי משפחתם עלתה לישראל בלעדיהם. חלק אחר של "הנטושים" התגלגלו ברחובות ומצאו שם את מותם בקור, ברעב ובעיקר השפלתם. (בהרחבה על "הנטושים", בספרון .)2013 שהוציא לאור המשורר יצחק וקנין, "הנטושים", בחוזרה להכנות עליית יהודי אַז ֶּמּור: ההתרגשות בעיצומה, כאשר יום קודם לעלייה המיוחלת, הגיעו למְלָאח עגלונים עם עגלות שני גלגלים, העמיסו את הליפטים שבתוכם מקופלות פיסות חיים מזה שנים רבות. העגלונים משכו ידנית את העגלות עד רחבת תחנת המשטרה המקומית הנמצאת מחוץ לחומות, שם המתינו המשאיות, שיובילו את הליפטים לנמל קַז ַּבְלַנְקָה, משם לצרפת והתחנה האחרונה בנמל חיפה. הלילה האחרון הוקדש לאריזת מזוודות שילוו אותנו לזמן לא ידוע. בשעות הבוקר המוקדמות נטלנו את המזוודות, ועשינו דרכינו לנקודת האיסוף הראשונה ברחבת מבנה הצדיק רבי אברהם מּול נֶס. התרגשות הורגשה במְלָאח היהודי, ורק בשכונות הערביות הצמודות למְלָאח שררה דממה, כי התושבים הערבים נמו את שנתם מיום עבודה שגרתי. זה . ברחבה 1963 היה בוקר חם, תרתי משמע של חודש מאי התקבצו יהודי הקהילה, גברים, נשים וטף וביניהם אחותי. על פי הבעות פניהם של הנוכחים ניתן להבחין מי ברי המזל העתידים להגשים חלום, ומי חסרי המזל שימתינו תקופה בלתי נודעת. אור היום האיר והעיר את תושביה הערבים, שלפני לכתם ליום עמלם באו להיפרד מהיהודים שדרו בכפיפה אחת במשך דורות. בעודנו נפרדים משכנינו

הערבים, הכרוז הודיע שבעוד מחצית השעה, תזוזה לרחבת המשטרה, שם המתין האוטובוס שיוביל אותנו לשדה התעופה בקַזַּבְלַנְקָה. ניצלתי את הזמן, ומיהרתי להיפרד מאמי. מתנשף הגעתי לביתה, מצאתי אותה מכונסת בתוך עצמה. אין ספק שהאכזבה בפסילת אמי עלתה במוחי, ולא ידעתי אז על ההשלכות העתידות לבוא. דמעות נקוו בעיניה, ולחשה בשפה הערבית: "ּב ְׁשְלָאמָה ּבְנִי" – שלום בני. נישקתי אותה על מצחה, ונפרדנו בחיבוק. הזדרזתי למקום האיסוף ברחוב הראשי של המְלָאח, שם המתינו העגלונים עם עגלות, העמיסו את המזוודות, והתחלנו בהליכה עד נקודת המפגש עם האוטובוס. אחותי שאלה את אבי איפה אימא, אבי ענה לה שהיא תעלה לישראל בעליה הבאה. עם עלייתנו לאוטובוס גלינו שאחותי נעלמה. אבי לא ידע את נפשו, ומיהר בחזרה למְלָאח לחפש אותה, באמתחתו שתי שקיות בתוכן בגדים חדשים עבורי ועבור אחותי לכבוד העלייה לישראל. תחילה ניגש למבנה הצדיק שם ישב על כסאו שומר המתחם, שתפקידו לברך את עולי הרגל לצדיק. לשאלת אבי אם ראה את אחותי, הוא ענה בשלילה. אבי לא נואש, וירד לנהר שמא היא נמצאת עם חברותיה הערביות, אך לשווא. בדרכו חזרה לאוטובוס הוא שאל את שארית היהודים שנפסלו לעלייה, התשובה שלילית. בראש מורכן עלה לאוטובוס שהמתין רק לו. הנהג החל בנסיעה איטית, בעוד חלק משכנינו הערבים שלא הספיקו להיפרד מוקדם יותר, נופפו לשלום, ואנחנו התרכזנו במבט אחרון בתקוה שנראה את אחותי. לאחר נסיעה של כשעה וחצי, הגענו לשדה התעופה בקַזַּבְלַנְקָה, והצטרפנו לקבוצות עולים ממקומות שונים במרוקו. התכבדנו בכוס תה עם נענע וביסקוויטים, ועלינו לאוטובוסים שהסיעו אותנו לכבש המטוס. עבורי המאורע היה מסע בין חלום לדמיון, כי לראשונה בחיי עליתי על מטוס. מנועי המטוס הופעלו, והנה אנחנו באוויר. לאחר כשלוש שעות בעודי שקוע בשינה בחלקו האחורי של המטוס, הרגשתי לטיפת אבי שלחש: "הגענו למָרסֶיי בצרפת". Grand Arénas מחנה מעבר "גְרַנְד אָרֶנָס" – לאחר הנחיתה התקבלנו על ידי שליחי העלייה שהובילו אותנו לאוטובוסים, שהסיעו אותנו למחנה מעבר לעולים "גְרַנְד אָרֶנָס", שזכה לכינוי "מחנה היהודים". המחנה , הנמצאת בדרום-מזרח Marseille ממוקם בעיר מָרסֶיי – צרפת על חוף הים התיכון. התקבלנו בהתלהבות על ידי אחינו העולים שהמתינו לתורם לעלות לארץ. עמדנו מול הביתנים, קיבלנו הסבר קצר איך להתנהג במחנה, וחילקו לנו שמיכות וכריות. הצענו את מיטותינו, ויצאנו לבדוק את השטח בו אנו עתידים לשהות זמן לא ידוע. לעת ערב אכלנו ארוחת ערב, והלכנו לישון את הלילה הראשון מחוץ למְלָאח. על אף תנאי המחייה במחנה, המורל היה גבוה והמתנו בסבלנות ליום המיוחל בו נעלה לירושלים. זכורני באחת השבתות בעודנו מעלים זיכרונות ותהינו מה יעלה

34

2023 : ניסן-סיון תשפ״ג, אפריל-יוני 18 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו