יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות

היה נתיב ההפלגה. הספינה "אגוז" הפליגה במימי הים התיכון, ו"קוקוס" נדרשה להפליג באוקיינוס האטלנטי. ההפלגה הראשונה של האוניה "קוקוס" הייתה אמורה לצאת ממפרץ דייגים קטן דרומית לעיר מֹוגָאדֹור. 1961 בראשית מרץ עולים ובהם גברים, נשים 100 באותה עת שהו על החוף כ – וטף. כידוע הוא שזרמי המים העליונים באוקיינוס האטלנטי חזקים מאוד. צוות המלחים של האוניה התקשה לעבור את קטע הדרך מהחוף למקום שבו עגנה האוניה "קוקוס", ובשל כך הם לא רצו לסכן את העולים שרובם לא ידעו לשחות. העולים המאוכזבים שבו כלעומת שבאו. ההפלגות הבאות של האוניה "קוקוס" יצאו מנקודה בטוחה יותר שאותרה על ידי פעילי ה"מוסד" סמוך לשפכו של נהר "סבו" לאוקיינוס האטלנטי סמוך לעיירה מֶהְדִיָה. האוניה התמודדה בקושי רב עם גלי הים הסוערים באוקיינוס האטלנטי עד הגיעה למימי הים התיכון. למרות כל הקשיים שהאוקיינוס העמיד מולה, היא הצליחה עולים עד לחוף מבטחים בגִיּבְרַלְטַר. 500 להעביר כ – האירוע הרביעי עליית יהודי אַזֶּמּור במסגרת "מבצע יכין" (על שם אחד משני עמודי בית המקדש "בועז" ו"יכין", או עליה ג'). זהו , 1961 – 1964 מבצע להעלאת יהודי מרוקו בין השנים אלף יהודים. 80 שבמסגרתו עלו למדינת ישראל כ – המבצע התבצע מתוך הסכם חשאי עם חסן השני, מלך מרוקו, שהרשה ליהודים לעזוב את מרוקו, בתנאי שהיעד המוצהר אינו ישראל. מאחר ואין ארוחות חינם, סוכם שהסוכנות היהודית תשלם כופר עבור הקבוצה הראשונה לגולגולת. לקבוצה 50$ שמנתה עשרת אלפים עולים שולמו

לגולגולת, לקבוצה השלישית שולמו 100$ השנייה שולמו לגולגולת, 200$ לגולגולת, לקבוצה הרביעית שולמו 150$ לגולגולת. 250$ ולקבצה החמישית האחרונה שולמו ההכנות לעליית קהילת יהודי אַז ֶּמּור לירושלים (כך כינו יהודי . שליחי 1963 מרוקו את ארץ ישראל), החלו בחודש אפריל הסוכנות היהודית אספו את ראשי המשפחות שעליהם לרשום את משפחתם המורחבת. אבי הזדרז ורשם את משפחתנו המורחבת שכללה את אבי ואשת חיקו, אותי ואשת סבי, שהיתה באחריות אבי לאחר מות סבי. כמו כן אבי דאג לרשום את אמי ואחותי שחיו בנפרד לאחר גירושיהם בעודי רך בשנים. בין הנרשמים גם דודי, אחיה של אמי עם משפחתו המורחבת. מחד גיסא, העלייה לארץ ישראל עוררה בקהילה היהודית מימוש הגשמת חלום רב שנים. מאידך גיסא, ראשי בתי האב היו מודאגים מהשמועות שהופצו אודות כמות העולים שהמשיכו להזדנב בתורים הארוכים במשרדי העלייה בערים הגדולות. כמו כן עלו מחשבות כגון, מה יעלה בגורלנו אם שלטונות מרוקו יחזרו בהם? מה יעלה בגורל רכושנו? איפה נגור? מה נעשה במידה והעלייה תידחה לזמן בלתי ידוע, כפי שקרה למועמדי עלייה שנותרו ללא ביתם ורכושם. עם קבלת ההודעה המשמחת, אבי החל בחיפוש קונים לרכישת הסחורה הרבה שהצטברה בבית המלאכה לנפות קמח ומפוחים להבערת אש. אבי נתקל בסירוב המקומיים, שלא מיהרו לרכוש בידיעה שהיהודים עתידים לעלות לישראל בהתראה קצרה והם ניצלו זאת עד תום. לאבי לא נותרה ברירה, אלא למכור את הסחורה במחיר הפסד. כך היה גם עם שותפיו הכפריים מכפרי הסביבה, שם אבי היה מושקע במרבית כספו ברכישת בעלי

חיים בעיקר פרות וכבשים, וגידולי שדה. למעשה הוא סיפק לאיכרים מעין שירותי בנקאות, והשיטה עבדה באופן הבא: אבי קנה עבור האיכר פרה, ובתמורה האיכר התחייב לחלוק עמו את ולדותיה וקבלת מכסת חלב קבועה, כאשר נשחטה הפרה ונמכר בשרה היה מנגנון חלוקה. בשיטה זו השתמשו הכפריים גם בגידולי שדה המגוונים כולל עצי פרי. ההסכם בין היהודי לאיכר הערבי נחתם בבית הקאדי (שופט מוסלמי قَاضِي – הפוסק לפי חוקי השריעה).

32

2023 : ניסן-סיון תשפ״ג, אפריל-יוני 18 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו