יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות

הצוואה של מכלוף אלדאודי כרכי הדרושים על התורה 4 להוציא לאור את

כתב יד של דרושים על חמשת חומשי תורה ממרוקו

של "המגורשים" מספרד התפתח הישוב היהודי בעיר נקבע ליהודים 16 והתגבש וככל הנראה החל מן המאה ה־ ה"מלאח". בבית העלמין פזורים קברי קדושים שהיו מוקד משיכה מיוחד. בקרב יהדות מרוקו התפתח פולחן קברים קדושים וכחלק מהפולחן התקיימו טקסי השתטחות, עלייה לרגל ונערכו הילולות לזכר הקדושים. פולחן זה הועתק גם לישראל ומקובל בקרב יוצאי מרוקו גם היום. לאחר הקמת מדינת ישראל ועלייתם של מרבית היהודים ממרוקו לארץ, התרוקנו הקהילות היהודיות כמעט לחלוטין. 16,000 כיום בעיר מרקש כמאתיים יהודים בלבד, לעומת . לאחר שעזבו היהודים, בהעדר טיפול 1951 שהיו בה בשנת ומעקב, התדרדר מצבו של בית העלמין, המשתרע על פני דונם ובו, לפי האומדן, כעשרת אלפים קברים. בעשור 52 כ־ האחרון עבר בית הקברות מאמצי שיקום ותיעוד מקיפים והוא חידש את פניו. משלחות סטודנטים מעמותת "איילים" בישראל הגיעו לעיר, ניכשו את העשבים וחידשו את הכתוב במצבות. בית הקברות שינה את פניו, התחדש והוא אבן . שואבת למבקרים רבים גילוי המצבות השאיפה של בני משפחת אלדאודי לחקור את תולדות המשפחה לדורותיה התמידה והיא מקיפה את בני הדור הנוכחי ובהם גם כותב שורות אלו. בשנים האחרונות נמצאו בצפת, בבית הקברות העתיק, שתי מצבות של העולים ממרקש (במערת ר' יעקב בירב) ומצבתו של החכם באשי. חידת זהותו של החכם המסתורי, יעקב אלדאודי (עכאן), שהחכם באשי ובנו סיכנו את חייהם בניסיון שלא צלח לפקוד את קברו במרקש, המשיכה לסקרן ולאתגר. העבר ממשיך להיחשף בדרכים פלאיות. בשנים האחרונות, בד בבד עם השיפוצים הנרחבים בבית העלמין במרקש, נערך תיעוד מקיף ומרשים של המצבות במקום. בשנת

להלן מזיכרונות סבי:

בעודם עומדים ומתייעצים אם להתקדם הלאה או לחדול, עברה לפנינו אורחת ערבים, וגמליהם נושאים סחורה להביאם שמה. החמרים אמרו לאבא שיחכו פה עוד שעה ויראו אם השיירה תעבור בשלום ההרה. אחרת נהיה מוכרחים לנסוע בחזרה [...] אחרי עבור זמן לא רב והנה אנו רואים אותם הערבים חוזרים בגפם במרוצה והם פצועים ומייללים. החמרים שלנו שאלו מה היה. והם אמרו כי התנפלו עליהם הפרשים ויפצעום, וישדדו את הסחורה והגמלים. החמרים שלנו לא רצו בשום אופן להמשיך דרכם למרות הפצרותיו של אבא. אני תמהתי על אבירות לב זו של אבא איך לא נרתע מסכנה כזו. ובכן מדלית ברירה, פנינו עורף, רכבנו על הבהמות וחזרנו [...] שני פרשים, בהביטם עלינו מראש ההר ובראותם שאנחנו חזרנו על עקבנו, דהרו בסוסיהם וברגעים אחדים הדביקו אותנו ויתגרו בחמרים שלנו למצוא אמתלה איך להתנפל עלינו. חמר אחד לא פצה פיו והשני איני זוכר מה השיב להם. והנה פרש אחד מהם אמר לו: "כלב בן כלבה היכון לקראת מותך". הפרש כונן את קנה הרובה שבידו וילחץ על ההדק לירות בו ואין קול. הירייה לא נפלטה. אז הוציא מחיקו קפצונית חדשה וישם אותה על ההדק וילחץ שוב והירייה לא יצאה. אז הפרש התרגז וישלך בחמתו את קנה רובהו ארצה ואמר: "אף פעם לא קרה איתי מקרה מוזר כזה". ירד מעל הסוס ושאל: "מיהו הנוסע עמכם". ענו לו החמרים "חזן בית אַל קּודְס" (חכם מארץ הקדושה). "איהו?" שאל הפרש. אבא היה מפגר מאחורינו במטרים אחדים. הפרש רץ אליו, נשק את ידו. (אלדאודי, ) 155-154 ' התועה בסבך החיים, עמ בית העלמין היהודי במרקש החכם באשי ובנו שאפו להגיע לבית העלמין היהודי העתיק של מרקש, בצמוד "למלאח" (רובע מוקף חומה) היהודי בעיר, אשר בו נקברו בני המשפחה. לאחר בואם

25

2023 אפריל-יוני , ניסן-סיון תשפ״ג :18 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו