יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות

הספר הריאלי בחיפה בשנותיו הראשונות. מפעלו הגדול היה תרגום הרומן הראשון בעברית המתחדשת, "אהבת ציון" שנכתב על ידי אברהם מאפו, לערבית ספרותית . התרגום זכה להערכה 1922-1921 ופרסומו בקהיר בשנים רבה ולתפוצה נרחבת. בערוב ימיו כתב ספר זיכרונות חשוב על קורות חייו בשם "התועה בסבך החיים" שלא פורסם עדיין. יעקב אלדאודי, "עכאן" מזיכרונותיו עולה כי במרקש חי אחד מבני המשפחה, יעקב אלדאודי – המכונה "עכאן", שזכה לשבחים מופלגים על יכולתו לפרש את התלמוד. משמעות השם "עכאן"

בשפה הּבֶרְּבֶּרִית, שפת העם הילידי במרוקו, היא "יעקב". סבי ואביו מכלוף כמהו לשוב ולפקוד את קברות אבות המשפחה במרקש (ובהם יעקב). ההזדמנות נוצרה בדרך מקרה, כאשר סבי, במסגרת חיפושי הדרך בחייו, נסע לפריז בתקווה שהבארון רוטשילד יסייע לו ויוכל לקבל 1893 בשנת עבודה כמורה באחת המושבות. באותה עת תקוותו נכזבה, אך הוא המשיך במסעו לקהילות צפון אפריקה. באוגוסט , בעיר הנמל מזאגאן (כיום אל־ג'דידה) בחוף האטלנטי 1894 של מרוקו, פגש את אביו שיצא לאלג'יריה ומרוקו כדי , כאשר הגיעו יחד לעיר הנמל 1895 לאסוף תרומות. בשנת אסואירה (מוגדור), שמו את פעמיהם למרקש. מכלוף השתוקק לבקר את קברות אבות המשפחה, בהם רבנים ידועים אשר אחד מהם, ר' יעקב אלדאודי, היה ידוע במיוחד. רבי יעקב אלדאודי המכונה עכאן [יעקב בשפה הּבֶרְּבֶרִית], היה גאון מפורסם בין חכמי ורבני דורו. נשאר שמו חי בפיות רבני מרקש עד עתה כפי ששמעו מאבותיהם ואבות אבותיהם, עליו ועל ידיעותיו הרחבות בנבכי ים התלמוד, וכל סוגיה קשה שבאה בש"ס [שישה סדרים, במשנה ובתלמוד] אשר כתוב בסופה "וצ"ע" [וצריך עיון], היו רבני דורו מפרשים את המלה וצ"ע כך – וצריך עכאן, זאת אומרת שרבי עכאן )191 יתרצנה. (אלדאודי, התועה בסבך החיים, עמ' אולם הרצון העז לפקוד את קברי האבות לפי המסורת המקובלת בקרב יהודי מרוקו, נקלע לפגעי הזמן. בשנת נפטר חסן הראשון, מלך מרוקו, שמלך בין השנים 1894 . מרוקו נקלעה לחוסר יציבות עקב עימותים 1894-1873 , התמרד שבט 1895 בשאלת הירושה ועל רקע זה, בשנת א־רחמנה באזור מרקש וחסם את הדרך אל העיר. כאשר התקרבה השיירה ובה שלום ומכלוף למרחק שעות מהעיר, ראו החמרים על ראש ההר בדרך אל העיר פרשים דוהרים על סוסיהם. החמרים נרתעו והחליטו לעצור. כאשר שאל מכלוף מה קרה, השיבו לו שפרשים משבט א־רחמנה הטילו מצור על העיר מרקש וחסמו את הדרך אליה והם חששו לשלום אנשי השיירה, במיוחד לאחר ששיירה אחרת ניסתה לעבור והצרים על העיר פגעו באנשיה. מכלוף אמר להם שישימו את מבטחם באלוהים והוא היה בטוח שלא ייגרם להם כל נזק. הפרשים מהשבט המורד התקרבו לשיירה ואחד מהם אף ניסה לירות באנשיה, אך כפי שסיפר סבי, התרחש נס והרובה לא ירה. לאחר האירוע המוזר, שאל הפרש הנדהם מי נמצא בשיירה, וכשנודע לו שמדובר בחכם מארץ הקודש, נשק את ידו של מכלוף וביקש את ברכתו. הפרשים הבטיחו את חסותם במעבר למרקש, אך החמרים חששו והעדיפו לשוב על עקביהם לעיר סאפי. כך נכזבו תקוותיהם והם נאלצו לשוב לעיר הנמל ומשם חזרו לארץ. שלום כתב עליו בזכרונותיו:

המסמך בתמונה הוא כתב שד"רות של מכלוף אלדאודי זצ"ל. בפתק מצרפתית: סלים מכלוף דאודי מורה, מוציא לאור בן הרב הגדול של עכו, סוריה וחיפה (פלסטינה) צאצא של מלכנו המלך הנודע לתהילה דוד.

24

2023 : ניסן-סיון תשפ״ג, אפריל-יוני 18 גיליון

"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו