יהדות מרוקו | מורשת, הגות ואמנות
האב והבנים, בינתיים, הכינו את ה"סינייא די פח", צלחת הפסח המעוטרת והעשויה פליז. בכמה מקהילות מרוקו נהוג היה להכין גם קערת מים עם דגיגים חיים, אולי כסמל לנס חציית הים של בני ישראל בצאתם ממצרים. מבצע ההכנות מסתיים בי"ד לניסן, ליל בדיקת החמץ. הבית כולו מבהיק ואומר חג. ליל הסדר עצמו, כמו בכל עדות ישראל, הוא "השבת של כל החגים", שבו מסבה המשפחה המורחבת סביב שולחן הסדר המהודר. אבי המשפחה יושב בראש השולחן ומנצח על ה"סדר". תחילה מקדשים על היין בנוסח עתיק שמקורו בימי הגאונים. כאילו על-פי צו נעלם, השירה גוברת לפתע כאשר הגיעו המסובים ל"אתמול היינו עבדים היום בני חורין", והגיעה לשיא ב"לשנה הבאה בירושלים הבנויה". האב הניף את קערת הפסח וסובבה מעל לראשו כשכולם שרים "בבהילו יצאנו ממצרים א' לחמא ענייא בני חורין יאלאלאלא" ולאחר מכן, לפי הסדר, מעל ראשי כל בני המשפחה, מגדול ועד קטן. סעודת החג, הקריאה בהגדה, השירה והפיוטים נמשכו עד לשעות המאוחרות של הלילה, וכאשר נראה היה כי הקטנים נוטים להירדם, סיפרו להם כי מעבר לדלת שנשארה פתוחה עבור אליהו הנביא, עלול להיכנס בכל רגע השד הנורא "סיפוק", שאהבתו העיקרית היא – לפגוע בילדים ישנים. בדרך כלל די היה באיום זה כדי להשאיר את הקטנים ערים עד סוף הסדר. עם סיום קריאת ההגדה נהגו הגברים במשפחה להניח מקלות על כתפיהם ולצאת בחיפזון מהבית "כאילו הם יצאו ממצרים".
חג הפסח חג החרות, החג החשוב ביותר לכל יהודי בגולה, זכה גם במרוקו ליחס מיוחד. ההכנות לחג החלו כבר במוצאי כיפורים. הבית, כמו הטבע, עבר תהליך של התחדשות. הריהוט והכלים הוצאו החוצה, קירות הבית סוידו ופינותיו נוקו מכל שאריות החולין. כל רהיט ופריט זכה למירוק או צביעה בטרם הושב למקומו. כלי האוכל הוכשרו והכלים המיוחדים לפסח הוצאו ממחבואם בארון או בעליית הגג וצוחצחו. ובעוד אם הבית ובנותיה עוסקות בהכנת הבית, יצא אבי המשפחה אל הכפר כדי לקנות מן האיכר הערבי חיטה נקיה, שמן זית טהור לבישול וכבש שיובא לחצר וימתין בה – לשמחת הילדים – עד שיהפוך לסעודת החג. את היין לחג ואת הערק הכין בעל הבית בעצמו, או קנה אותם אצל יהודי אחר, כי הרי יין שנגע בו גוי הופך ל"יין נסך" האסור בשתייה. את הפירות, הירקות והדגים קנה אבי המשפחה רק ימים מעטים לפני ערב החג. את החיטה ניקו וטחנו בזהירות רבה, כדי שתהיה ראויה לכך שיכינו ממנה את הקמח למצות. את המצות עצמן אפתה אם הבית מעיסת בצק ללא כל תוספת של תבלין או מלח, כדי למנוע תפיחתן. לאחר שלשה את הבצק וחוררה אותו בגלגל מסומר, הכניסה את "עוגת המצה" העגולה והרחבה אל תנור החימר – ה"פרינה" – שנבנה במיוחד לקראת הפסח (ואשר יהרס בסיומו). בכל יום נאפו מצות טריות, כדי לשמור על רכותן וטעמן הנפלא (כשהן מרוחות בחמאה). האם ובנותיה היו שקועות בקדחת תבשילי החג. הרי צריך לקלף כל גרגיר של פול כדי שטעמו של מרק הפסח – "מארק
די פיסח" – יהיה כטעם האביב. צריך גם להקפיד במילוי הבשר בארטישוק או במילוי השקדים, ותבשיל הזיתים עם בשר הודו, ותבשיל הלשון של הבהמה בצלפים – "קפאר". צריך כמובן להשגיח שה"מעקודה" או – ה"מחאמאר" פשטידת תפוחי האדמה המסורתית – לא תצא מלוחה מידי ולטבל בדיוק במינון הנכון את מנות הסלטים, ועוד כהנה וכהנה.
מנהג ה״בבהיל״
17
2023 אפריל-יוני , ניסן-סיון תשפ״ג :18 גיליון
"יהדות מרוקו-מורשת, הגות ואמנות" מאת הפדרציה העולמית של יהדות מרוקו
Made with FlippingBook Digital Publishing Software